פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין א:א:יב

מבוי עקום ומפולש. כגון שעשוי כמין חי"ת ומפולש הוא משני צדדין כזה דאם עשוי כמין כי יונית שהוא כעין דלית לא איירי ביה עד לקמן:

רבי יוחנן אומר נותן לחי וקורה מכאן. בראשי הפילוש ועושה צורת הפתח מכאן בעקמימיותיו מפני ששתי העקמומיות שלו כמפולש לחבירו הוא ודין מבוי המפולש שצריך לחי או קורה מכאן וצורת הפתח מכאן הלכך במבוי עקום כזה צריך צורת הפתח לכל אחת מהעקמומיות שלו:

ר"ל אמר נותן לחי או קורה. לראשי הפילוש ומתיר את המבוי וא"צ שום תיקון בעקמומיותיו דס"ל שתורתו כמבוי סתום:

על דעתיה דריש לקיש. בעיא היא מי נימא דאליבא דר"ל דס"ל שהעקמומיות כסתום מיחשבא:

בקשו לעשות להם תקנה וכו'. כלומר אם מבקשין הן כל אחד ואחד מאותן שתי צדדי המבוי לעשות להן תקנה בפני עצמן כגון שצד בני מבוי זה עירבו לעצמן וצד בני המבוי השני גם כן עירבו לעצמן:

אלו משתמשין עד מקום הכותל וכו'. אם מותרין בני מבוי אלו להשתמש עד מקום הכותל האמצעי וכן בני מבוי אלו ולא יאסרו אלו על אלו:

ולא נמצאו וכו'. כלומר דמהדר הש"ס דודאי אין להם היתר להשתמש עד מקום הכותל האמצעי שהרי כשעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן שתי רשויות הן וכשמשתמשין שתיהן עד מקום הכותל האמצעי שהוא רשות בפני עצמה נמצאו שתי רשויות משתמשין ברשות אחת ואיסרין זה על זה:

אלא אלו משתמשין דרך עקמומיות וכו'. סיומא דמלתא ובלשון תמיה מתפרשא וכלומר אלא דתימא נמי שבני מבוי אלו ישתמשו דרך העקמומיות בצד מבוי השני וכן בני מבוי אלו שבצד השני ישתמשו דרך העקמומיות בצד מבוי הזה בתמיה הא ודאי לא ס"ד שהרי שתי רשויות הן ונמצאו שתי רשויות משתמשין ברשות האסורה להן. ומכיון שמחמת שכל צד וצד כרשות בפני עצמה מכת העירוב הוא. אם כן אסורין גם כן שתיהן להשתמש עד מקום הכותל האמצעי עד שיערבו כולן עירוב ושיתוף אחד כדין כל מבוי דעלמא:

רב ושמואל. פליגי ג"כ במבוי עקום ורב סבירא ליה כרבי יוחנן ושמואל כריש לקיש: