פני משה על תלמוד ירושלמי דמאי ה:א:א

מתני' הלוקח מן הנחתום. שהוא ע"ה ופירותיו דמאי והלוקח הוא שצריך להפריש והא דתנן לעיל (בפ"ב בהל' ד') שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה התם בנחתום חבר מתוקמא שלוקח תבואה מעם הארץ ולא חייבוהו חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ולא מעשר שני כדפרישית התם והלוקח הוא מפריש מעשר שני אבל כאן בלוקח מנחתום ע"ה הלוקח צריך שיפריש את הכל כדין דמאי ומפרש לה כיצד הוא מעשר. לפי שבדמאי אין צריך להפריש מעשר ראשון כ"א תרומת מעשר וחלה ומעשר שני כדאמרינן בריש מכילתין אבל האיך יפריש תרומת מעשר אם לא קבע מקום למעשר הלכך קתני כיצד הוא עושה:

נוטל כדי תרומת מעשר וחלה. שיעור תרומת מעשר הוא אחד ממאה ושיעור חלה אחד ממ"ח ונוטל שיעור תרומת מעשר בפני עצמו והיינו א' ממאה חוץ מן הראוי לשיעור חלה לפי שא"צ להפריש תרומת מעשר על השיעור חלה בדמאי והכי מסיק בגמרא:

ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. כלומר הרי הוא מעשר עם מה שבצד זה כדמסיים ושאר מעשר כלומר עוד תשעה שהן למעשר סמוך לו והרי קבע מקום למעשר וזה שעשיתי מעשר כלומר שהתחלתי ממנו ואמרתי הרי הוא מעשר הרי הוא עשוי תרומת מעשר על זה המעשר ונמצא קבע כאחת המעשר והתרומת מעשר שהוא צריך להפרישה:

והשאר. שהוא יותר על א' ממאה שהפרשתי הרי הוא חלה:

ומעשר שני בצפונו או בדרומו. קובע לו מקום ואח"כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל ואוכל: