פני משה על תלמוד ירושלמי דמאי ב:ג:א

מתני' המקבל עליו להיות חבר. לענין טהרות שיהיו בגדיו ואוכלין ומשקין שלו טהורים וצריך שירגיל עצמו בחזקת טהרות שלשים יום ואחר ל' יום משיקבל עליו דברי חבירות בפני ג' חברים נאמן הוא על כל הטהרות כשאר כל החברים ואע"פ שהוא אינו תלמיד חכם ות"ח עצמו דינו מפורש בגמרא:

אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש. מפני שגורם להם טומאה שכל מה שביד ע"ה בחזקת טמא הוא והאי תנא ס"ל שאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י ואינו לוקח ממנו לח מפני שהוכשר לקבל טומאה אבל יבש מותר ליקח ממנו שכל זמן שלא בא עליו משקה לא הוכשר לקבל טומאה ונאמן ע"ה לומר הפירות הללו לא הוכשרו אבל אינו נאמן לומר הוכשרו ולא נטמאו כדאמר בגמרא:

ואינו מתארח אצל עם הארץ. שלא יטמא גופו ויבא ויטמא טהרות:

ולא מארחו אצלו בכסותו. דכסות ע"ה טמא הוא ואי אפשר לו להזהר ממגע כסותו ותנן בגדי ע"ה מדרס לפרושין:

רבי יהודה אומר אף לא יגדל בהמה דקה. שאסור לגדל בהמה דקה בא"י מפני הגזל שהן רועות בשדה אחרים:

ולא יהא פרוץ בנדרים. שלא ירבה בשבועות ונדרים כי ברוב הנדרים והשבועות אי אפשר שלא יחלל:

ובשחוק. דשחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה:

ולא יהא מיטמא למתים. במקום שיש מטפלין בהן כדי שלא יהא רגיל בטומאה:

ומשמש בבית המדרש. לתלמידי חכמים:

אמרו לו לא באו אלו לכלל. דברי חבירות שאין ענינים לכך ואין הלכה כר' יהודה: