פני משה על תלמוד ירושלמי דמאי ב:א:יג

המינין האסורין בבית שאן וכו'. לפי שאלו המינין ניכרין שמא"י הן באין:

והבולכסין. מין ירק כדלעיל:

ובני המדינה. כך שמם:

הנמכרים במדה. מפני חשיבתן ואבצלים נמכרים ג"כ קאי:

הנאגד בשיפה. של גמי:

ומינתה. מינט"ו בלע"ז ובפ"ק דעוקצין שרשי המיתנא:

הנאגד בפ"ע. מאותן המין בעצמו:

והאסטפנינן. מעין המוסטפית הנזכרים במתני' ריש פ"ק:

לעולם. בין נאגדות בפני עצמה ובין הנאגדות בשיפה:

והקפלוטות. כרוב:

מן העצרת ועד חנוכה כדמפרש ר"ז שבאותו זמן מביאין הרבה ממקום אסור לשם והאיסור רבה על מה שמביאין ממקום היתר ומן החנוכה ועד העצרת שאחריו שוב אין מביאין הרבה ממקום אסור וההיתר רבה על האיסור והולכין אחר הרוב:

ולענין ספיחים. בשביעית בבית שאן:

מר"ה עד חנוכה אסור ספיחין. שמסתמא הן ספיחי שביעית ממקום האסור:

מן החנוכה ועד העצרת היתר ספיחין. לפי שכבר אינם מצויים כל כך מספיחי השנה:

מן העצרת ועד ראש השנה. חוזרין ומתגדלין ספיחין אחרים של אותה השנה ואיכא למיחש לספיחי אסור:

צריכה. מספקא לן דאיכא למיתלי נמי בספיחי מקום היתר שבסוף השנה אינם מצויים הרבה של איסור:

אפסיות. על שם מקומן א"נ מל' אפיזייני הנזכר בריש פ' במה אשה בפירושא דטוטפת ואותן התמרים גדלים בדמות אפסייני:

ופתחילה. מין א' מהתורמסין שגדל כעין תאומות. מל' פת באפריקי שתים. א"נ פתחלה ע"ש המין שהן נפתחות ומתבקעות מאליהן וכל אלו המינים בבית שאן לעולם הרי אלו בשביעית דין שביעית להם:

בשאר שני שבוע מה הן לענין מעשר. בלוקח מן הבלונקי. מל' פלן כלומר הגדלים בשדה וחזקתן הפקר ומה דא"ר יוסי ודאי בלוקח מן הגינה שחזקתה משתמרת: