פני משה על תלמוד ירושלמי ביצה א:ז:ב

גמ' הא גדול אסור. להוציאו שהרי יכול להלך ברגליו:

ר' בון אמר אפי' גדול מותר. ולאיזה דבר תנינן קטן משום שבא להודיעך כחן של ב"ש שמחמירין אף בקטן:

שמואל מיטען. היה מניח את עצמו לטוענו בכסא משכונה לשכונה. ערס לשון שורה הוא ודוגמתו פ"ק דגטין רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא משורת הבתים שבצד ר"ה לשורה שכנגדה:

נאמר. אפשר דהוה איסתניס ואין ללמוד לשאר בני אדם ממנו אמר ליה בריא וחזק הוה מיני ומינך:

אבנים שישבנו עלינו בנערותינו. ולא הרגשנו כלום עשו עמנו מלחמה בזקנותינו כלומר אח"כ הרגשנו בימי הזקנה את מה שהטרחנו בעצמנו בימי נערותינו וללמד דרך ארץ בא שצריך לשמור עצמו בימי הנערות ואף שאינו מרגיש בדבר מפני שסופו להיות מרגיש בימי הזקנה וכהאי דשמואל שאף שהיה בריא וחזק שימר עצמו להיות נטען ע"י בני אדם כדי להחזיק כחו לעת זקנתו וכהאי דלקמן והא דר' אבוהו:

על מסטוביתה. איצטבא החיצונה של בית המדרש דבר עולא לפי שהן צוננים ושל אבנים היתה שלא תצטננו עצמיכם:

טבלא ברייתא. דף החיצונה של בית המדרש דאסי ושל אבנים הי':

ר' אבהו. היה יורד לרחוץ עצמו בזה המרחץ של טבריה והיה מסתמך עצמו על תרין גוותיין הן נערים גדולים המשרתים אותו:

שרעין. והיה מטין ליפול לארץ וזקפון הוא שרעין והוא זקפן וא"ל מהו הכין אם כחך גדול כל כך מפני מה אתה מסתמך עלינו בהליכתך ואמר להן שימרתי כחי לעת זקנותי:

רב הונה לא נחת לבית וועדא. בי"ט שהיה תש כחו מלילך ברגליו:

רב קטינה שאל. וכי לא כך תני וכו' והיה לו להיות נטען בכסא ע"י בני אדם: