פני משה על תלמוד ירושלמי ביצה א:א:ב

גמ' מ"ט דב"ש מוכנת היא על גב אמה. כלומר בתרנגולת העומדת לאכילה מיירי ומכיון שהתרנגולת אינה מוקצית ביצתה נמי תאכל שהיא מוכנת אגב אמה:

מה טעמון דב"ה. אי הכי מ"ט דב"ה הרי אוכלא דאפרת היא:

נעשית כמוקצה שיבש ולא ידע בו וכו'. כלומר שאני גבי ביצה דלא ידע בה מאתמול דהיום היא שנולדה ונעשית כתאנים וענבים ששטחן לייבשן ולהעשות גרוגרות וצימוקין דאילו מוקצה כה"ג שייבש ולא ידע בו שנתייבש שמא אינו אסור בתמיה דאע"ג שכבר נתייבש וחזי לאכילה מ"מ הואיל ולא ידע הרי כבר אסחי דעתיה מיניה וה"נ בביצה כן דאסחיה דעתיה ממנה והואיל ולא ידע שתלד היום אסורה:

והא תני בתוספתא רפ"ק השוחט וכו' בי"ט. ושם ל"ג אע"פ. ואמאי מותרות ליחוש שמא אם לא שחטה היתה נולדת היום ואת אמרת דנעשית כמוקצה שיבש:

ר"ח ור' מנא. תרוייהו מתרצי טעמא דהתוספת' דלא דמיא לנולד ומר מפרש משום דלא דומה טעם אכילתה של הביצה כשנמצאת מבפנים לטעם אכילתה כשיצאת מבחוץ. ואידך מפרש לפי שאינה נגמרת שתהא ראויה ליצירת אפרוח ממנה עד שתצא לחוץ והלכך אף ב"ה מודו בה דהוה כאוכלא דאפרת:

מה הן בחלב. אלו בצים גמורות שנמצאו אם מותר לאכלן בחלב:

נאמר. דכך הדין אם היו מעורות לגידין כבשר חשיבי ואסורות בחלב ואם לאו מותרות: