פני דוד, במדבר, נשא ז

לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ־לֹא־יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל־רֹאשׁוֹ:

לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם. תימה למה לי האי קרא הכתי' על נפש מת לא יבא י"ל הא דרשינן מיניה למעוטי מת מצוה. ובמותם איכא למדרש במותם הוא דלא יטמא הא בנגעים ובזיבות מטמא. נמוקי רבינו ישעיה הראשון (כתב יד):