פני דוד, ויקרא, אמור ה

וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת־אֶת־אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:

מקשים אמאי הזכיר לאביה לחוד והרי אמה בשתוף זה. ואשכחן במשלי דכתיב ובן כסיל תוגת אמו ואמאי התם כתיב אמו ולא כתיב אביו. ופירש בס' זרע בירך ח"ג על ברכות דף כ"ג ע"ב במ"ש אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקבה. ולכך בבת כהן כי תחל לזנות שהיא נוצרת מטפת אביה כתיב את אביה היא מחללת דמכחו באה ונהייתה והיה שם בך לעד דהוא הרהר ח"ו הרהור שאינו טוב ומזה נמשכה הטפה ויצא העגל הזה. אבל בבן הנוצר מטפת אמו מורה שאם הוא כסיל אמו הרהרה ולכן בן כסיל תוגת אמו כי היא הגורמת עכ"ד: