פני דוד, בראשית, ויגש יא

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת־פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי:

ראיתי למהר"י זיין (בכתב יד) משם רבו הרב כמה"ר יצחק אריפול שפירש דמי שהוא שרוי בצער ותקיף ליה עלמא ביגון ואנחה ומת אינו נקרא מיתה אלא חיים שנח מצרותיו אבל היושב בשלוה ומת נקרא מיתה. ויעקב אבינו עליו השלום שהיה בצער גדול על אבידת יוסף ע"ה אם מת באותן ימי צער לא חשיב מיתה אלא חיים. ועתה שזכה וראה יוסף חי ומלך מכאן ואילך כשימות יקרא מיתה וז"ש אמותה הפעם וכו' ר"ל זה הפעם אחרי ראותי פניך יקרא מיתה כי שלותי ושמחתי בראייתך משא"כ קודם בהיותי בצער המיתה בו בפרק לא שמה מיתה אלא חיים: