פני דוד, שמות, בא ה

וַיְהִי כִּי־הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְהוָה כָּל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד־בְּכוֹר בְּהֵמָה:

אפשר לפרש בהקדים חקירה אחת דמאחר שהבכורות מתו במצרים כמשז"ל ועפ"ז יש נוהגות להתענות הנקבות בכורתות בע"פ אמאי לא ציוה ה' בפדיון כי אם לזכרים והלא אפי' בכור בהמה קדש ופטר חמור. ויראה במ"ש בס' יערות דבש דף ט"ז דע' נפש יעקב נגד ע' שרים וע' שרים כלן דכורין חוץ משר מצרים נקבה לסוסתי ברכבי וכו' וכנגדו יוכבד שנולדה במצרים נגד השר של מצרים ולכן ציוה הבת תחיון נגד שרו ומיוכב' שהיתה נגד שרו נולד משה ר' ע"ה לבטלו ולכן מתו הנקבות בכורתות עיין שם באורך ואפשר דהנקבות בכורתות ומי שהיו מצריות מתו רמז לשר מצרים נקבה הפך כל הבת תחיון. אכן בכורתות שאר אומות שהיו במצרים לרוב לא מתו כי אם הזכרים וז"ש ש"ר פי"ח ראשית אונים אפי' נקבה שהיא טפה ראשונה מתה והיינו באהלי חם המצריות לבד ויך כל בכור זכר במצרים אפי' משאר אומות. ולכן ישראל שהיו אורחים ולא מבני מצרים דינם כשאר אומו' והי"ל למות הזכרי' דוקא וה' הצילם לכן הפדיון אינו אלא לזכרים ומנהג הבכורתות בע"פ רפוי. וז"ש מה זאת דאין פדיון כי אם לזכרים והשיב ויהרוג ה' כל בכור משאר אומות הזכרים דוקא וישראל כשאר אומות ודוק כי קצרתי: