פת לחם, שער עשירי - שער אהבת ה' ו

מעניני המותרים שמה שהוא מותר ואיננו הכרחי הוא מטריד האדם מעבודתו ית' בחנם לכן הוא עוזב אותם:

יראתו על פניכם הרי שאותות היראה נראים ונכרים על הפנים:

יראת עונשו ונסיונו שהוא ירא ממנו יתברך מפני שהוא רואה בני אדם מתיסרין בעולם מהם בדרך עונש ומהם בדרך נסיון:

שיצערהו וידכאהו נגד העונש והנסיון:

למעבד מאהבה פירש מאהבת השכר ומיראת העונש:

אם יירא ויקוה יעשה אם הוא מתירא שלא יעשה צווי אדונו יענש ומקוה שאם יעשה יגמל טוב אז יעשה ואם לא וכו':

כבודו ורוממותו ועוצם גבורתו נגד ג' תארים הגדול הגבור והנורא:

ואיננה סרה מן האדם כו' כל ימי חייו משא"כ יראת העונש אין לב האדם מתעורר עליו רק בבואו לפעול איזו פעולה לפי שהגמול והעונש הם תלוים במעשים ומסובבים מהם. ומה שאמר לשון כפול איננה סרה ובלתי נפרדת נגד בחינות סור מרע ועשה טוב כשהאדם נזהר מעשות רע אז יראת עונש הרע ההוא סר ממנו ויראת העונש על בלתי עשות טוב אחר שעשה הטוב ההוא בשלימות נפרדה ממנו:

והכוסף המצער שהכוסף היא התשוקה החזקה לדבקות הדבר ההוא וגורמת צער לאדם שאין יכול להשיג הדבקות ההוא והוא שאמר הכתוב כי חולת אהבה אני:

שיראני ירא זולתו שיראה אותי הבורא שאני ירא מזולתו וכדאי בזיון הוא לי

ברצון הבורא ית' כלומר הוא מקבל עליו שכפי רצונו יהיה בודאי אם ירצה יתן בלבם לשבחו ואם ירצה יהיה היפך או הכוונה כשהוא עוסק בדבר שהוא רצון הבורא כמו צוות על הטוב ולהזהיר מן הרע שמפרש כי במילי דעלמא בודאי חייב האדם להתרחק מן הכיעור והחשד:

כשהוא מצום כו' כלו' כאשר הוא מוכיחם לעשות הטוב ולהתרחק כו':

ברצון האל ית' כלומר הוא מוסר עניני נפשו וגופו וכו' לרצונו ית':

בשבח הם דברי שיר. והודאה ותהלה הכוונה שהוא מודה לו ית' בהכרת טובותיו ונותן לו תהלה עליהם:

ולא בקללה שלא יקלל את חבירו בשם כמ"ש לקמן:

לבטלה ולא לצורך ולא יחייבהו בה דין הנה נאמר ונשבעת חי ה' באמת ובמשפט ובצדקה ופירשו שם המפרשים שהשבועה מסורה לאדם לאחד מג' פנים אם כדי לאמת דבריו בפני רעהו וזה מצוי מאד בספורי הכתובים חי ה' אם עשיתי כך או אם לא עשיתי כך והב' אם חייבוהו הב"ד שבועה נגד רעהו בהשפטו והג' אם האדם חפץ לעשות איזה דבר ממעשה הצדק והכשרון והוא ירא שלא ימנעהו יצרו ולכן הוא אוסר עצמו בשבועה כמ"ש נשבעתי ואקימה וכו' ועל ג' בחינות אלו אמר באמת ובמשפט ובצדקה. והנה בכאן בא לשלול הג' כוונות הנ"ל ונגד האמת אמר לבטלה ונגד תועלת התנהגות בצדק אמר וללא צורך כלו' ללא תועלת ונגד המשפט אמר ולא יחייבהו בה דין:

היא השבועה שמחייבין כו' כלומר שאחר שנתחייב נשבע לשקר:

והוא חייב להזהר כו' לכבודו מלת לכבודו מוסבת על מלת להזהר שהזהירו בזה תהיה לכבודו ית' ולא לכוונה אחרת כמו ד"מ שמכוון בה לתועלתו דהיינו שכשיראו בני אדם שהוא נזהר כ"כ מהשבועה והיא כ"כ יקרה בעיניו יאמינו לו ממונם על שבועתו:

למאמין לבר ישראל שהוא מאמין בבורא:

כשחוק לכסיל שעשות הזמה היא אצל הכסיל כמו שחוק והוא עושה אותה בשאט בנפש:

שיתנה בעת שהוא יועד כו' לשון תנאי כלומר בכל מה שהוא מיעד את זולתו לעשות איזה דבר טוב יתנה ויאמר שיעשה כך אם יהיה רצון האל:

מיראת מהירת כו' שהוא ירא פן תבואהו המות מהר ולא יספיק לעשותו לכן אומר אם ירצה האל להשאירו בח ים:

אם קדם כו' אולי לא נגזר ואז בודאי לא יצליח במפעליו:

שיאשר ויורה יאשר בני אדם בסור מרע ויורם בעשות טוב. יאשר ידרוך כמו ואשר בדרך לבך (משלי כג):

בין ברכה בין בקשה בדברים רכים או בדברים קשים:

כפי הצריך לזמן ולמקום כו' שאין כל הזמנים שזה כמ"ש הוראת שעה היתה ועל המקום ג"כ אמרו רב בקעה מצא וגדר בה גדר ופירש"י ז"ל שאנשי המקום היו פרוצים בדבר וגם צריך שום לב לפי כתות בני אדם ד"מ לכת החנונים צריך להזהיר ביותר על זהירות באונאה וצדק המשקלות ולכת טבחים על זהירות מנבלות וטרפות ולכת הרוכלים בפרישות מן העריות ודומיהן הרבה. גם לפי מעלת האדם כמ"ש ראה אביו עובר עבירה יאמר לו אבא כתוב בתורה כך וממילא נשמע שההדרכה מתחלקת גם בשאר בני אדם לפי מעלתם ובכלל זה להיפך שצריך לזהר לפעמים בהדרכה בלתי מוכרחת לפחותי המעלה כמ"ש הני נשי דאכלי ושתו בעי"כ עד חשכה ולא אמרינן להו ולא מידי משום דמוטב שיהיו שוגגין וכו':

מהגדולים ועד אנשי השוק כלו' מגדול ועד קטן:

ישמע חכם ויוסף לקח נראה מדעתו שכוונת הכתוב הוא שהחכם שומע ומקבל הטוב על עצמו ואח"כ הוא מוסיף לקחת גם אנשים אחרים להכניסם בהדרכתו:

אל התכלית הרחוק הוא התכלית האחרון ד"מ במדרגות שמנה ר"פ בן יאיר כל מדרגה תכלית למה שלמטה ממנה והמדרגה האחרונה הוא נקרא התכלית הרחוק מפני שהוא רחוק ההשגה מכולם:

מי שמורה בני אדם כו' הרי עשה טוב ומישר הרשעים להסירם מן הרע:

בעבור זכיותם שזכיות שלהם יהיו מיוחסים גם לו:

בכל הימים במצות התמידיות ועל הבאות מזמן לזמן אמרו בכל הזמנים:

ריק ממצוא היינו פירוש על שבח ריקם:

ובידיעתו במה שהוא יודע אותו: