פת לחם, שער עשירי - שער אהבת ה' א

כלות הנפש מלשון הכתוב נכהפה וגם כלתה נפשי:

עצם פשוט כלומר שאיננה מן המורכבים:

בהנהגתה אותו זהו הנסיון אם תשים לב ותתאמץ להנהיג אותו או תתעצל ותמשך אחריו:

לחוש עליו בהשגחתה עליו להצילו מן הנזק ועל תועלותיו בצרכיו אמר ולמשוך התועלת אליו:

בעבור השתוף והחברה שותפות הוא בקנינים חיצונים וחברה הוא צוותא והתחברות עצמיות ושתי הבחינות צודקים בהם לפי שזולת התחברותם הם גם משותפים בפעולות הכשרון:

תועלת לגופם כו' תועלת בדברים שהם על צד היותר טוב ותקנת הצלה מן הנזק:

הקדים התועלת לפי שהוא יותר מצוי בטבע העולם:

תטה במחשבתה אליו אל הדבר ההוא ואמר תטה במחשבתה ותכסוף לפי שבתחלת הציור אין שם רק נטיה במחשבה ואח"כ במשך זמן הציור בא לידי כוסף שהיא התשוקה החזקה:

כדי לבקש המנוחה ממדוי גופה כו' שינוח לבה מהרגשת מדוי גופה ואמר מדוי גופה על המדוים שבעצם הגוף ועל הפגעים הפוגעים בדברים שהם חוצה לו כמו הנזק בבניו וקנינו אמר ופגעיו. והנה כלל בכאן הצלה מן הנזק ומשיכת התועלת שניהם בבקשת מנוחה ממדוי הגוף לפי שגם על מניעת התועלת הנצרכת לגוף הוא כואב ולבו דוה:

ככסוף האדם כו' כמו שהאדם נכנס לרופא בקי שיזמין לו מי שישמשנו ויחשוב על אודותיו כן תכסוף הנפש לדברים שהם תועלת ותקנה לגוף שהם בנמשל דוגמת הרופא והם המעמידים הגוף על איתנו שיוכל לשמש את הנפש שהיא חולת אהבתו ית':

אור בעצמה בעצם שלה ואמר אור בעצמה בדעות האמיתיות הבאים מהארת השכל ועל המעשים שהיא צריכה לשלימותה אמר וכח בנפשה שהדבר ההוא נותן לה אומץ להוציא מעשיה לפועל:

תטה במזמתה כו' פרט בכאן חמש בחינות נגד הדעות והפעולות שזכרנו שהדעות נחלקות לשלשה שדברנו למעלה שהם החכמה הטבעית והלמודים והאלהות והפעולות נחלקות לב' מעשים שבין אדם למקום ושבין אדם לחבירו:

קרואי הגוף רבים מקרי הגוף רבים בחלאים הקורים אותו וזה נאמר על הצלת הנזק. ועל הדברים שמבחוץ הנצרכים לו אמר וצרכיו וכו':

מתמידים עם השעות והעתים שהמדוים שבגוף הם מוכנים לו בכל שעה שאיננו בטוח מהם אף שעה אחת משא"כ הצרכים החיצונים ד"מ במלבוש שחסרונם איננו מוכן בכל שעה שכשהאדם מלובש בטוב איננו חסר לבוש עד עבור עת קיומה לכן אמר עליהם והעתים:

ואין הנפש יכולה לעמוד מעיין כו' אינה יכולה לחדול מלעיין כו' ובלשון אשכנז זיא קאן ניכט אבשטעהען פאן דער זאכע:

השקט לא מנוחה נגד ב' בחינות הנ"ל:

הראוים לה על הנעולות והמתיחדים בעצמה על הדעות שהמושכלות האמתיות הם מתיחדים בנפש ונעשית לעצם אחד שהרי היא נקראת נפש משכלת:

הצלחתה בנוה מרגועה על ידיהם תהיה מוצלחת בהגיעה למדור מניחתה:

מה שנטתה אליו כו' כלו' שדברי גנות האלה הטרידו לבבה והסיעו אותה מן הדבר אשר בו הצלחתה בשני המעונים והכוונה על עבודת הבורא שבזה הצלת הנפש בעוה"ז ובעוה"ב וז"א בשני המעונים ואמר מה שנטתה כו' בפעולות ונמשכה עדיו ברעיוניה בשבושי דעות:

ותניח כל עניניה כו' צרכיה בעוה"ז תניח על הבורא החונן ותהיה פנויה להטות מחשבתה לבקש אופני הצלתה מן המוקשים העצומים אשר בשבושי הרעות ומן הפעולות הרעות בתאות שהם נתנו לנסיון לנסותה בהם:

ואז תפרוש מן העולם ומכל תענוגיו ותבזה הגופות כו' כלומר אם מצד חומריות תאות העולם אם מצד זלזול גוף האדם שאינו כדאי להשתדל בעבורו ולהפסיק לו תאותיו:

גודל יכלתו בבריאה יש מאין וזה נגד תואר בוראה ועל תואר מנהיגה אמר ועוצם מעלתו איך הוא ית' מנהיג בריותיו בצדקה ובמשפט:

ביראה ופחד ואימה יראה מצד רוממותו ית' ופחד מעונשו בעוה"ז ואומה מעונשו בעוה"ב שפחד נאמר על דבר הקרוב ואימה על דבר הרחוק כמו שפירש"י ז"ל בפסוק תפול עליהם אימתה ופחד:

מעצמתו וגדולתו עצמתו בבריאה וגדולתו בהנהגה:

עד אשר יבטיחנה כו' ישכין אותה לבטח:

וישקיט פחדה על עוה"ז ומוראה על עוה"ב:

ואז תשוקה כוס האהבה כו' הפליג מליצתו על דרך הנשמע בין ההמון שיש איזה משקה שמשקין את האדם שסגולתה להוליד לו אהבה עזה לאיזה אדם שמכוונים לו:

ולא יעבור על רעיוניה כו' לא יעבור שום ציור רוממות על רעיוניה זולת רוממותו ית' ועל מחשבה בעבודה אמר שלא יעלה במחשנתה שום מחשבת עבודה בלעדי עבודתו ית':

ולא תשלח אבר כו' לשון הושטה כמו וישלח ישראל את ימינו (בראשית מ״ח:י״ד):

ולא תתיר לשונה כלומר שהלשון יהיה קשור ואסור אצלה ולא תתירהו ממאסרו כי אם בזכרו וכו':

בזכרו ושבחו והודאתו ותהלתו ארבעה לשונות נגד ארבעה חלקי הדבור האסורים רכילות וליצנות ודבר בגנות רעהו שאנו קורים בסתם לשון הרע ודברים בטלים והפרוש הזה ממיר אותם בדברי קדושה הנזכרים:

מאהבה בו כו' שאינו עושה זה לתקות שכר רק מאהבתו התקועה בו יתברך:

אהבה בו ובטחון עליו שתאהיב אותו על אשר ענש אותה על מריה בעוה"ז בכדי שלא תענש בעוה"ב ועם זה היא בוטחת בו שיוציאנה מצרתה ולא תבקש תחבולות טבעיות להנצל על ידם:

ובמחשכי הלילה כו' שלא מצאה ידו לקנות שמן למאור:

ועוזך וגדלך הוריתני כלומר אחר כל החסרונות האלה אני מתנחם במה שהוריתני גדלך ועוזך לכן אף אם תשרפני כו' ואמר גדלך ועוזך על הבריאה וההנהגה:

אעפ"י שמצר לי בחסרון צרכי ומכלכל אותי בלחם צר ומימר לי ביסורים קשים ומרים אעפ"כ בין שדי ילין כלומר אהבתו תקועה בלבי שהלב הוא בין השדים כן פירש רש"י ז"ל:

והוא דומה כו' ובכל נפשך כו' ואמרו רז"ל אפילו הוא נוטל את נפשך: