פת לחם, שער שני - שער הבחינה ב

בעבור יתרון הכרתו והבנתו כו' אמר מלת יתרון לפי שגם בבע"ח יש קצת הכרה ע"י ההרגל כי ידע שור קונהו כו' וגם יש בהם קצת הבנה כערמת האריבה בבע"ח הטורפים:

וקבולו דעת סודי החכמה כו' שהוא כלי מוכן לקבל ידיעת סודי החכמה המקויימים בכל העולם כלומר התקועים ונמצאים בכל ברואי עולם:

מלפנו מבהמות ארץ כו' מ"ם מבהמות לפי דעת המחבר הוא מ"ם היתרון כלומר שהקב"ה שם בנו כח הכרה יותר מהבהמות ואמר מלפנו לשון למוד והרגל ההסכן הסכנתי תרגמו המלף אליפנא לפי שכח ההכרה בא ע"פ הרוב ע"י ההרגל בדבר ואמר ומעוף השמים יחכמנו לפי שבהם נמצא הכרה יתירה מבהמות הארץ עד שצודק לקראה בשם חכמה כמו חסידה ידעה מועדיה ודומי' כנמצא בדברי החוקרים:

חושב ומתבונן שבכל בריה שאדם רוצה לשום בה בחינתו צריך להעלות בתחלה במחשבתו ציור מהותה בכלל ואח"כ להתבונן בפרטי עניניה וסימני החכמה הנראים בה:

הלא הוגד מראש לכם וסיים הלא הבינותם מוסדות הארץ:

והעורים הביטו לראות כבר אמרו אין הבטה אלא ממעלה למטה לזה אמר תחלה הביטו כלומר שיעיינו ויסתכלו בברואים השפלים שהאדם הוא נעלם במדרגתו מהם ושייך בהם לשון הבטה ואמר שכינתו יהיה בהבטה זו כדי לראות על ידם חכמת הבורא ית' וז"א הביטו לראות:

והחי יתן אל לבו הרי אף שהמות הוא דבר ידוע לכל שהרי הוא דרך כל הארץ אעפ"כ צריך התבוננות ושום לב בסימן החכמה הנראה בו כמ"ש חז"ל והנה טוב זה המות ומובא לקמן בדברי המחבר:

כאור נוגה הולך ואור כו' והכונה על אור השכל כמאמר חז"ל תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתן מתישבת:

ואת פועל ה' לא יביטו אינם מביטים בברואים השפלים ואמר בהם לשון הבטה מלמעלה למטה כנ"ל וגם מעשה ידיו הם הברואים העליונים כמד"א שמיך מעשה אצבעותיך לא ראו ואמר תחלה פועל ה' לפי שסדר הבחינה אצלנו ממטה למעלה דהיינו מעלול לעילה:

הפסד מצוה כו' שהוא ג"כ ענין בחינה:

צניעות מחתול שמכסה צואתו ויונה אינה ממירה בת זוגה ותרנגול מפייס ואח"כ בועל ונמלה אינה נוטלת גרעין שזכתה בה חברתה: