פת לחם, שער ראשון - שער ייחוד ה

בורא בראו שבראו והשי"ן מובלעת וכן דרכו תמיד ואמר בוראו וחדשו להוציא מדעת המאמינים בחומר קדום שלדעתם צודק לקרותו בורא להיותו הסבה לכל המציאות כעמוד שהוא סבה לצלו אבל לא מחדש שלדעתם המציאות מחוייב מן הבורא וקדמון כקדמותו:

בעת ההיא כו' כלומר הרי בעת ההיא היה אפס כו' פירש העדר וההעדר לא יעשה כו' ואמר לא יהיה ממנו מעשה ולא הנחה כלו' לא יתכן עליו לומר שעשה דבר או שהניח מעשותו שידיעת ההפכים אחד:

ובירור ההקדמה השנית שההתחלות הם התחלת הארבע יסודות וכל אשר יצוייר שהיה עוד איזה דברים התחלה להם והם היו להם עוד התחלות וכן למעלה עד בלי תכלית זה אי אפשר להיות שעכ"פ צריך להיות תכלית למספרם:

כי כבר נתברר במושכל ראשון כמו שמבאר:

מפני שאי אפשר להגיע כו' כלומר אחר שהוא קדמון בלי התחלה א"כ אין כחו כח מוגבל שכל מוגבל פוסק בכלות גבול כחו וא"כ כבר היה פוסק אם היה מוגבל וא"כ מוכרח שאיננו מוגבל ואחר שאיננו מוגבל א"כ לא יפסוק לעולם כאשר לא פסק מעולם וז"א מפני שאי אפשר להגיע כו' כלומר אי אפשר לדעת האדם ורוח בינתו להגיע אל גבול כחו ולעמוד בגבול ההוא ולחקור ולהתבונן כמה יארך זמן קיומו ומתי יפסוק לפי כמות גבול כחו לפי שע"כ אין כחו מוגבל כלל ועיקר:

ראשון אין ראשון לפניו ותחלה פרט שתי בחינות אם מצד זמן ראשית הוויתה מוכרח להיות לה זמן ראשון בהחלט שאין ראשון לפניו כלומר שלא היה עוד לפניו זמן להוויתה כלומר שאף אפשר שיצויר שיהיה להווית דבר שני זמני ראשית אחד קודם לשני דהיינו שבראשון הראשון היה בתכונה ידועה ואח"כ נשתנה לתכונה אחרת ונמצא שהראשון השני הוא ראשית בבחינת הויתו השניה לז"א שגם אם יצוייר כן לא ילך הדבר לבלי תכלית ועכ"פ היה זמן ראשון להוויתו לפניו כלל ע"כ בחינה ראשונה ובחינה שניה מצד ההתחלות כמו היסודות וכנ"ל אמר שעכ"פ מוכרח להיות שהיתה איזה התחלה ראשונה בהחלנו שלא היה שום התחלה לפניה כלל וז"א ותחלה שאין לפניה תחלה:

כי אין הכל כי אם כלל חלקיו שהרי אין מהות הכל דבר זולת החלקים רק קיבוץ כל החלקים הוא הכל:

ולא יתכן כו' כלומר א"כ לא יתכן להיות חלק כו':

כי גדר החלק מהות החלק וענינו:

שיעור נפרד משיעור שיעור קטן הנפרד משיעור גדול:

כי שיעור הקטן כו' שע"י השיעור הקטן יודע מספר השיעור הגדול ד"מ אם ידוע לנו מדת שליש איזה דבר שהוא ארבע אמות או טפחים מזה ידוע לנו שכולו היא שנים עשר:

ואם נעלה במחשבתנו דבר כו' אם נצייר שיש במציאות בפועל דבר שאין לו גבול ותכלית ונפריש ממנו איזה חלק א"כ יהיה הנשאר פחות ממה שהיה בתחלה קודם שהופרש ממנו החלק ההוא וא"כ אם נצייר שהשאר הוא בלי תכלית א"כ מוכרח לומר שיתכן להיות שום בעלי בלי תכליות האחד גדול מהשני שהרי הבלי תכלית הזה היה בתחלה גדול ממה שהוא עכשיו אע"פ שבשני הזמנים הוא בלי בעל תכלית וזה אי אפשר להיות שבבעלי בלתי תכלית לא יפול שם גדול וקטן:

ואם יהיה לשאר תכלית כו' כלומר אם נאמר דאין הכי נמי שאחר שמופרש ממנו החלק ההוא יש להנשאר תכלית א"כ הגע עצמך איך נוכל לומר שהיה קודם שהופרש בלי תכלית שהרי גם עתה כשנוסיף עליו החלק ההוא יהיה להכל תכלית וכבר הנחנו שהוא היה בלי תכלית וזה שמסיים וא"כ יהיה בתכלית ומאין תכלית כלומר שנוכרח לומר עליו שני התארים יחד וזה אי אפשר שהרי הם שני הפכים:

וזה הפך שאי אפשר להיות אי אפשר להיות שני הפכים אלו קיימים שניהם דהיינו בתכלית ובלי תכלית:

ולא יתכן להפריש כו' כלומר והרי מוכרח שאי אפשר להיות חלק מדבר שאין לו תכלית ואם כן איך נוכל להניח שם קדמות על משך זמן ימות עולם שהרי אם נפריש ממה שיצא כו' וא"כ צריך שיהיו תחלותיו כו':

אל תכלית מספר שיהיה בוודאי תכלית למספרם:

הם קודמים לו מהות עצמן כל אחד לבדו קודמים למהות עצם המורכב מהם:

הקדמה טבעית כלומר אף שנאמר שיכול להיות שלא היה להם קדימה זמנית שאפשר שמתחלה נהיו ונבראו בהרכבה זאת ולא היה בשום זמן כל אחד מחלקי הרכבתו נמצא לבדו אעפ"כ נאמר על חלקיו שיש להם קדימת טבעית שהרי עכ"פ ציור הבדידות קודם לציור ההרכבה והבן:

והקדמון הוא שאין לו עילה שם קדמון הונח על דבר שאין לו עילה זולתו שסבבה מהותו:

ומה שאין לו עילה כו' שאחר שהונח שאין לו עילה א"כ בהכרח שאין לו תחלה שמאין יחודש ויברא כי אין הדבר עושה את עצמו:

אין לו תכלה ואחרי שאנו רואים העוה"ז יש לו תכלה א"כ יש לו תחלה: