פרדס יוסף ויקרא קפא

להם טובה משפילין עצמן יותר, ואברהם אמר ואנכי עפר, ואפר וה"ט דהלל שהי' ענו וקיבל נשיאות מבני בתירה שנראה קצת גיאות חלילה, וזה בר בי רב דזבין ירקא שקונה לו מדת עניוות, דוגמא אגודת אזוב ליזבן אריכא לשון גדולה כמו ריכא ובר ריכא, (וכמו שמואל שנקרא אריוך ערש"י שבת י"ג ד"ה שמואל) אי הוי כושא כי כושא, שיהי' לאחר שעלה לגדולה כמקדם ואורכא ממילא, פי' ממילא יאריך ימים על ממלכתו:

והק' מפו' בצרעת בתים ג"כ בעי אזוב, ומה גסות שייך בבתים, ובמיני תרגומא בלקוטים כ' עפמ"ש בהוריות י' ורש"י כאן (י"ד ל"ד) נגע בתים בשורה טובה וכו', וידוע דעל עושר אדם מתגאה, ע"פ עקב (ח' י"ג) ובקרך וצאנך ירביון וגו' וכ' בתרי' ורם לבבך ושכחת וגו', לכן הצריך אזוב ושני תולעת, כלו' לא תהי' גס רוח עם הממון אשר רכשת בקורת הבית - עי"ל דאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה אלא בראשונה בנכסיו, וא"כ גם בנגעי בתים צריך אזוב, כי גם בביתו פרחה בשביל גסות רוח, והתחיל בממונו תחלה לכן ישפיל א"ע שלא יפגע בנפשות

ה) וצוה הכהן ושחט, בת"כ פלוג' אי שחיטה הי' צריכה בכהן דוקא, ובנגעים פי"ד מ"א, ור"מ פי"א ה"א אינו מבואר מי השוחט, ובראב"ע כ' שהמצורע בעצמו שוחט, ובשפתי צדיק נסתפק אם דם הצפור טעון כסוי אף שצריך לשפוך הדם לכלי של מים חיים, מ"מ אפשר שצריך להשאיר מעט לכיסוי, לר"מ חולין (פ"ה.) דלא דריש אשר יאכל שיהי' ראוי לאכילה ע"ש

שם) כלי חרש. ובנגעים. פי"ד מ"א פיילי של חרס חדשה, והר"מ פי"א ה"א כ' שזה מדברי קבלה, ובס' יראים סי' ש"ו כ' שהוא מה"ת, ועי' פרד"י בא (דף פ"ה.) מ"ש בענין מה שהי' צריך כלי חרש - ובנגעים פי"ד מ"א וקוברה, וברע"ב שאסורה בהנאה, מיהו במשלחת פלוג' דלתוס' קידושין (נ"ז.) גם היא אסורה בהנאה, ולר"מ פי"א ה"ז מותרת, מיהו גם לתוס' רק קודם ששלחה, אבל אח"כ הותרה כמ"ש שם לא אמרה תורה שלח לתקלה, ואפשר גם הר"מ ס"ל כן דרק אחר שלוח מותרת, ולא כתי"ט קידושין פ"ב מ"ט. ובהדו"ע הביא רלב"ג שצפור השחיטה הי' מקריבים אותה כי חטאת היא, ופליאה דאיך אפשר להכניס למקדש קדשים שנשחטו בחוץ, וגם מה הי' מקריבים. דכל הקרבה בחטאת עוף ההזאה מהדם על קיר המזבח וכולה לכהנים בזבחים (י"ד.), וכאן הי' נצרך הדם לטבילת עץ ארז ואזוב ושני תולעת, ואפי' אי נניח שהי' כחטאות הנשרפות, הא גם בזה ל"ה הבשר נקרב רק נשרף בחוץ בבית הדשן בזבחים (ק"ד.), ומה הי' להקריב מהשחיטה, וגם לא מצינו חטאות הנשרפות רק פרים ושעירים בזבחים (ט"ז.) ולא מצינו חטאת העוף בין חטאות הנשרפות וצע"ג

ז) ושלח בקידושין (נ"ז:) מותרת באכילה שלא אמרה תורה שלח לתקלה. עשו"ת מקום שמואל סי' פ"ו שהק' לפ"ד הפוסקים ביו"ד סי' צ"ט ס"ה דאין מבטלין איסור לכתחילה רק מדרבנן א"כ לעולם דאסורה, ורק דהי' יכול לבטל ברוב ב' צפורים ויהי' מותרין ע"ש, וכן הקשה בשער המלך פט"ו הכ"א ממ"א, אך לפמ"ש החוות דעת סי' צ"ט סק"ח דבאיסורי הנאה לכ"ע א"מ איסור לכתחלה מה"ת דהביטול גופי' הוא הנאה ע"ש, לק"מ דהא צפורי מצורע אסורין בהנאה ומה"ת אין מבטלין, וע"ע תיבת גמא להפמ"ג שהק' אף למ"ד א"מ לכתחלה מה"ת מ"מ לית כאן תקלה שימצא איש ויאכלנה, דהא יאכל בהיתר דאזלי' בת"ר צפרים בעולם דמותרים ע"ש שלא תירץ, ועי' נודע ביהודא מ"ת יו"ד סי' מ"ה הוכיח מקו' הנ"ל דהי' יכול לבטל הצפור ברוב, דאף אי אין מבטלין רק מדרבנן, זה רק בלח אבל ביבש לכ"ע אין מבטלין איסור מה"ת ע"ש, וכן מצאתי בחת"ס יו"ד סי' שי"ט ולא הביא הנוב"י. וראי' ברורה ממ"ש בנבלה לכלב תשליכון אותו למה צותה תורה להשליך לכלב הא יכול לבטל ברוב, ומזה ראי' דביבש דיש איסור בעין, אך אין אנו מכירין אותו אסור מה"ת לבטל, ועי' כל"ח אריכות בענין זה

ח) וכבס עי' אוה"ח למה צריך כיבוס, ודעתו שאין חיוב דוקא לכבס בגדיו, ועי' ראב"ד פי"א ה"ד שכבוס אינו מעכב, ועי' מנ"ח מ' קע"ג אות ז'

שם) ורחץ במים וטהר, ער"מ פ"א ה"ט ממקואות הטובל פעמים במקוה הרי זה מגונה, וע"ש בכ"מ שהרואים יסברו שמתכוון רק להקר ע"ש, ובכלים צ"ע אי מותר לטבול ב' פעמים, והוא מד"א רבה פ"י, ועמ"ש בזה בפ' אחרי (ט"ז ל"ד)

ובכ"מ פ"ו הט"ז מאבות הטומאה הביא תוספתא פ"ב. ממכשירין שהטמא לא נטהר אלא בהעלותו מן המקוה ולא בהיותו במקוה ע"ש, וגם בזה יש להסתפק בכלים. וגם יש להסתפק אי נטהר רק בעלותו כולו ממים, או רק בהוציא ראשו