פרדס יוסף בראשית רסה

שבת לפי"מ שהוא בירושלים, ועכ"פ במקום שהי' שם לא שבת מעל"ע. ועי' בתפארת ישראל על משניות סיפ"א דברכות מ"ש בזה לענין ק"ש ותפלה במקומות שאין שם לילה כלל. מתי יהי' אצלם זמן ק"ש וציצית ושבת. ובמח"כ לא הביא הרדב"ז הנ"ל, וע"ע בספר הברית ח"א מאמר ד', ובארצות החיים להמלבי"ם בארץ יהודה סק"ג, ובס' אהל מועד ח"ב סי' ק"ד, ובקובץ כנסת חכמי ישראל סי' ב' אריכות בזה. ועי' לקמן בפ' ויגש (מ"ה ט'):

יט) ויקן את חלקת השדה. ערמב"ן לא רצה להיות אכסנאי ורק בתוך שלו וקנה להחזיק בארץ, ובראב"ע כ' כי מעלה גדולה לא"י מי שיש לו בה חלק חשוב הוא כחלק עוה"ב. וי"ל דמשום זה קנה המקום בשכם כדי שיהי' לקבר בנו יוסף, כמ"ש ביהושע כ"ד ואת עצמות יוסף קברו בשכם אשר קנה יעקב במאה קשיטה ויהי לבני יוסף לנחלה, ובאלשיך כ' לפי שמכרו ליוסף בכ' כסף שהוא מאה קשיטה, לכן קברו במקום שהי' לשבטים ירושה מיעקב שיהי' להם תקנה על עשרים כסף, וגם שרצה לשלם בעד מקום קבורת בנו כמו אברהם מעפרון, ודוד את גורן ארונה שלא רצו חנם. ועי' ס' נפלאות מתהשי"ת פי"ד בענין זה. ובמד' פ' חיי י' פעמים בני חת כנגד י' דברות ללמדך שכל חי שמברר מקחו של צדיק כמקיים י' דברות. ולפי הנ"ל יש בישוב א"י ב' פשטים ישיבה בא"י וגם לקנות אדמה. ועי' ירושלמי פז"ב תקנות שתקנו משום ישוב א"י עד שספרים שזכתה בהם א"י אסור להוציאם לחו"ל, ועי' בא"ו או"ח סי' ש"ו אהא דקונה בית בא"י כותבין אונו אפי' בשבת, שהביא ירו' שהובא בתמים דעים להראב"ד סי' קע"ה שב מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת, ועי' בשל"ה ושפת אמת להר"ם חאגיז, ואדרת אלי' פ' עקב, ובריב"ש סי' שפ"ז, ועקרי הד"ט או"ח סי' י"ד אות ק"ה, ובשו"ת חיים שאל סי' רמ"ד ע"ש ותמצא הרבה, ועי' במנחות מ"ד א' בתד"ה טלית שאין חיוב מה"ת על שוכר בית בחו"ל במזוזה, ועי' בס' גאולת ישראל שכ' פלא שהחרדים לא יהדרו לקנות בית דירה בא"י כדי להתחייב במזוזה מה"ת כמו בציצית דבעידן ריתחא מענשין אביטול מ"ע גם בשוא"ת:

ובגיטין ד"ח ב' לוקח בית בא"י כותבין אונו אפי' בשבת ע"י נכרי דאמירה לעכו"ם שבות ומשום ישוב א"י לא גזרו ובאו"ח סי' ש"ו סי"א פסק המחבר שאפי' הקנין מותר בשבת, ועי' במג"א סקי"ט, ולתוס' שם אין מתירים משום מצוה אחרת אמירה לעכו"ם, ואף להרמ"א דאינו מותר רק בכתיבה שלהם דרק מדרבנן, ונמצא דהוי שבות דשבות במקום מצוה ולכך לא גזרו, ולפי"ז לא חמור מצות ישיבת א"י משאר מצות דג"כ מותר שבות דשבות, אמנם המג"א סי' ש"מ סק"ז והב"ש באה"ע סי' קכ"ו ס"א הוכיחו דכתב שלהם הוי מלאכה דאו' בשבת ע"ש והנה במילה דשקולה כנגד כל התורה עי' נדרים ל"ג, אינו דוחה שבות לדעת תוס' ב"ק ד"פ ד"ה אומר, ובארץ ישראל דוחה הרי דגדולה, ובנטילת עצים יש משום ישוב א"י, עי' בב"מ דק"א בשדה מ"ט משום ישוב א"י ע"ש וברש"י, ולא תאמר דבבתים ליכא משום ישוב דמפורש בדק"ח ע"ב ארעא לבתי וארעא לזרעי ישוב עדיף ולית בה משום דינא דבר מצרא ע"ש ברש"י, ועכצ"ל דבנטיעות איכא ישוב גדול ואין ביכולתו לומר נטיעתי אני נוטל, אבל בבתים ליכא ישוב כל כך ע"כ לא עשו תקנה, ועי' חו"מ סי' קס"ח. וקפ"ה סקכ"ו ואו"ח סי' ש"ז סי"ח, ובהג"ה שם, ובנודע ביהודא מ"ת או"ח סי' ל"ג, ובס' שלום ירושלים מהגה"צ מקאצק ז"ל בסי' ה' אריכות בזה:

כ) ויקרא לו אל ערש"י ועי' שו"ת נודע ביהודא מ"ת או"ח סי' קכ"ו שנשאל מהגר"י פיק על מהרש"א יומא ע"ג ב', באורים ותומים ששבטי ישורון כתב שם, והק' המהרש"א שלא כ' שבטי ישראל, וי"ל דשם ישראל היינו שם יעקב משא"כ ישורון הוא שם המקום כפרש"י בחומש, ותמה שלא מצינו ברש"י בחומש שישורון שם המקום. ואולי בטעות כ' המהרש"א שעלה על זכרונו. רש"י בפ' ברכה ויהי בישורון מלך פרש"י ויהי הקב"ה והי' המהרש"א סבר שרש"י רצונו לפרש ישורון הקב"ה. ולא עיין אז ברש"י בפנים, אבל קשה לחשוב זאת על המהרש"א, וי"ל עפמ"ש רש"י פ' וישלח שהקב"ה קראו ליעקב אל, ואמרתי מי איכא מידי דלא רמיזי באורייתא בכל תנ"ך, שיהי' יעקב נקרא כן ולא מצינו רק יעקב וישראל וישורון, ואמרתי דבישורון מרומז כי אל על שם החוזק הוא וכמ"ש תוס' ר"ה בפירוש י"ג מדות, וישורון הוא מלשון שרר שהוא לשון חוזק כמו הכל שריר וקיים. ועי' בערוך שר, ולפי"ז ישורון הוא על שם אל שקראו הקב"ה. ושפיר כ' המהרש"א שהוא שם המקום ואם הוא קצת רחוק בכוונתו ומצאתי און לי בספרי הובא בילקוט ברכה רמז תקס"ג, ישראל אומר אין כאל ישורון