אוצר מדרשים, מדרש לעולם יז

פרק שבעה עשר, בענין אהבת החברים:

לעולם יהיה אדם אוהב את הבריות , שנאמר ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י״ט י״ח), ומ״ש לרעך ולא אמר את רעך בא ללמד שחייבה תורה לאהוב ולחמוד לחבירו כל מה שהוא אוהב וחומד לנפשו.

לעולם יקרב אדם את אוהביו שכל האוהב שכנו ומקרב את קרוביו ונושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו נאמר אז תקרא וה׳ יענה (ישעיה נ״ח ט׳).

לעולם ישתדל אדם להתחבר לטובים ויתרחק מחברת הרשעים ובני הבליעל.

לעולם לא ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר איש רעים להתרועע (משלי י״ח כ"ד).

לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו שמתוך טובתו בא לידי גנותו.

לעולם אל תכבד את הרשעים מנלן מאחאב שהחיה את בן הדד ולבסוף הרגו.

לעולם הוי מכבד הזקנים וקח עצתם מנלן מרחבעם בן שלמה, ואמר בן סירא סבא בביתא טבא בביתא.

לעולם יהיו כל בני אדם בעיניך כלסטים והוי מכבדן כר״ג.

לעולם תהא אימת הצבור עליך שהרי כהנים אחוריהם כלפי שכינה ופניהם כלפי העם.

לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל.

לעולם לישתתף אינש נפשיה בהדי צבורא.

לעולם חייב אדם לצער עצמו עם הצבור.

לעולם אל ימהר אדם את רגלו לבית חברו.

לעולם אל יכנס אדם לבית חבירו פתאום אלא א"כ קוראו קודם , ולמדנו מהקב״ה שעמד על פתח הגן וקרא קודם לאדם שנאמר ויקרא ה׳ אלהים אל האדם וגו' (בראשית ג׳:ט׳).

לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב.

לעולם ידע אדם אצל מי יעמוד ואצל מי ישב ואצל מי מסיח ואצל מי חותם שטרותיו.