אוצר מדרשים, מדרש לעולם יג

פרק שלשה עשר, בענין הדין:

לעולם יהא הדיין זהיר בדין שבשכר הדין נתן הקב״ה תורתו לישראל שנאמר ועוז מלך משפט אהב (תהלים צ״ט ד׳), ועוז זו תורה שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן (שם כ״ט י״א).

לעולם יראה הדיין עצמו כאילו חרב מונחת בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו תחתיו שנאמר הנה מטתו שלשלמה וגו׳ מפחד בלילות, מפחדה של גיהנם שדומה ללילה.

לעולם ישתדל הדיין להיות זהיר בדין דאמר רבי אלעזר במקום שיש דין אין דין: כל זמן שהתחתונים אין עושין דין העליונים עושין דין, וכל זמן שהתחתונים עושין דין אין העליונים עושין דין.

לעולם לא ידור אדם אלא בעיר שיש בה עשרה דברים ואלו הן: רופא, אומן, בית הכסא, בית המרחץ, מים מצויים כגון נהר ומעין, בית הכנסת, מלמד תינוקות, לבלר, גבאי צדקה, ובית דין מכין וחובשין.

לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל , ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי או״ה שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי או״ה.