אוצר מדרשים, מדרש לעולם יב

פרק שנים עשר, בענין משא ומתן:

לעולם ישתדל אדם בכל יכלתו להיות זהיר וזריז במשאו ומתנו באמונה שכל הנושא ונותן באמונה כאילו קיים תרי״ג מצות.

לעולם ידבק אדם באומנות חשובה ונקיה ויתרחק מאומנות פחותה ונבולה כגון בורסקי חמר גמל וספן וכיוצא בהן.

לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה שאינה שלו (לפי כבודו) ואל יצטרך לבריות.

לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו . הקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויסתפק מהם לצרכי סעודה.

לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים ואל ימכור עתודים ויקח שדה.

לעולם ישלש אדם מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא שליש תחת ידו.

לעולם אל ישנה אדם ממנהג המדינה שהרי משה רע״ה עלה למרום ולא אכל ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו, אכלו סלקא דעתך אלא נראין כמו שאכלו.

לעולם אל יאמר אדם לעשות דבר אלא בגזרת המקום (אם ירצה השם) שנאמר רבות מחשבות בלב איש וגו׳ (משלי י״ט כ״א).

לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו.