אוצר המלך צה

אתי שפיר דהכא הוא בברייתא. אך מ"מ צ"ע דבגמרא שם משמע דהלכתא בהא מדפריך לימא דלא כרשב"ג כו', וכן מדפריך לימא דלא כרשב"ג כו' וכן מדפריך והתני ר"י ארמלתא לא תרבי כו' עיין שם, משמע דהלכה כרשב"ג. וצ"ע מדוע לא פסק רבינו כן. ועיין בטור ושו"ע אהע"ז סימן כ"ב]

וראיתי להרא"ה ז"ל בספר החינוך דברים סותרים זה את זה בענין זה. שבפ' משפטים [מצוה מ"ב] לדון דין עבד עברי. כתב ונוהגת מצוה זו בזכרים אבל לא בנקיבות שאין האשה קונה עבד עברי ע"כ, ובפ' בהר ומצוה שד"מ] שלא לעבוד עבודת עבד. כתב ונוהגת בזכרים ובנקיבות ואע"פ שאין ראוי לאשה שתקנה עבד מפני החשד בכלל המצוה היא בכל מקום עיין שם. וצ"ע שדבריו סותרין זה את זה. ועיין שם עוד [מצוה שמ"ה שמ"ו] שכתב ג"כ נוהגת בזכרים ובנקיבות עיין שם וצע"ג. ודע דעוד כתב שם הרא"ה [במצות שד"מ מ"ה מ"ו] דאין לוקין על לאוין דלא תעבוד בו עבודת עבד ולא ימכרו ממכרת עבד ולא תעבוד בו בפרך. משום דכל לאו שאפשר לעברו בלא מעשה אע"פ שעשה מעשה אין לחייבו מלקות דלאו שאין בו מעשה מקרי ע"כ. והנה הרב המגיד בפי"ג מה' שכירות הל' ב'] כתב להיפך בדברי רבינו דחסימה כיון שעשה במעשה גמור אף הדבור קרוי מעשה עיין שם, ועיין בלחם משנה שם ובמשנה למלך [פי"ד מהל' מלוה הל' ד"ן שהאריך בזה. ובשבועות [דכ"א ע"א] שבועה שלא אוכל ואכל לאו שאין בו מעשה כו' מוכח דלא כהרא"ה. ועיין להרב משנת חכמים וסי' א'] ובסימן י"א ואות ד'] וסי' כ' [אות '] וריש סימן ל"ט]. עיין שם ולהרב שושנת העמקים כלל י"ח] וריש (כלל י"ט] מה שכתבו בענין זה עיין שם ובמקומו יתבאר בסייעתא דשמיא ואין כאן מקומו

והנה יותר תימה על החינוך ז"ל ששם סמוך ונראה במצוה שמ"ז] לעולם בהם תעבודו כתב וזה לשונו, ונוהגת בזכרים ובנקיבות אע"פ שהנקיבות אסורות לקנות עבדים מפני החשד, מכל מקום אם קנו אותם אסור להם להשתחרר אלא ימכרו אותו עכ"ל, נראה מבואר מדבריו דאף בדיעבד אין קנייתם מועיל כלל. א"כ איך כתב במצות [שמ"ב מ"ה מ"ו] דמ"מ גם היא בכלל מצות עבד עברי, ואפשר דעתו דזה דהאשה לא תקנה עבדים אינו אלא מדרבנן [וכן משמע לפענ"ד דהא אמרינן באיזהו נשך [דע"א ע"א] גמירי דמיקנ' קנו דלא מיקני לא קני עיין שם. משמע דגם זה גמיר דכל דמיקני קני וא"כ נשים כיון דמיקני [עיין מה שכתבתי לעיל לדעת רבינו זו ליתא למעיין בדברי רבינו] גם הם קנו מן התורה] וס"ל דגם בדרבנן אי עביד לא מהני וכדאמרינן בפרק האשה שנפלו [דפ"א ע"ב]. יעיין שם ובשו"ת ברית אברהם חלק אהע"ז (סימן קכ"א] באריכות רב מזה עיין שם. ובזה יש לכוין דעתו והבן

ועדיין צ"ע אצלי דמשום חשדא לא יועיל אף דיעבד אם עברה וקנתה. ועיין בחולין בענין שחיטת בן פקועה דהוא ג"כ משום דהרואה יסבור דהוא בהמה גמורה ואוכל נבילה. ועיין בט"ז יו"ד וסימן י"ג ס"ק ד"ן דבדיעבד מותר ובנקודת הכסף שם חולק עליו וסובר דבדיעבד אסור עיין שם שוב ראיתי להמשנה למלך בהגהותיו לחינוך (מצוה מ"ב] שהביא מה שכתב בסימן שמ"ז וכ' ואני מסתפק בעבד עברי היכי לדיינו למוכרו אינו רשאי דכתיב לעם נכרי והוא הדין לעבד ואולי כופין אותו לשחררו והדבר צריך תלמוד עכ"ל. ולפענ"ד בעניותי נראה לי הדבר פשוט לדעת החינוך דבעבד עברי כופין לשחררו. שהרי בביאור אמר דשייך בה מצות עשה דלעולם בהם תעבודו שלא תשתחרר אם עברה וקנתה אלא תמכור לאחר. משמע הא בעבד עברי דליכא עשה דלעולם בהם כו' תשתחרר כן נראה פשוט, ועכ"פ דברי החינוך מקושיא הראשונה שנתבאר צע"ג. ופלא מהמשנה למלך ז"ל אחרי דנחית לעיין פ' בהר מדוע לא העיר בזה

ודע יש לי לחקור לדעת רבינו דאין אשה מוכרת עצמה, אם עברה ומכרה אי הוי מכירה ונראה לי לכאורה דזה תלוי ועומד בפלוגתת אביי ורבא. ויש ליישב בזה דקדוק לשון רבינו שכתב תחלה באשה אין מוכרת כו', ואח"כ כתב בגר אין הגר נקנה כו' ולא כתב כמו שכתב באשה גם לא כיילינהו בהדדי. ולפי מה שכתבתי י"ל לפי מה שכתב הלחם משנה [פ"ו מבכורות הל' ח'] וכן בנודע ביהודא חלק אהע"ז (סי' קכ"ט] דדעת רבינו כאביי עיין שם. וא"כ י"ל בנשים אם עברה ומכרה בעצמה הוי מכירה וזה בנשים. אכן בגרים דטעם שאין מוכרין משום דבסוף לא יקיים ושב אל משפחתו. ומשום הכי אין רשאי למכור עצמו תחלה, וא"כ אף שכבר מכר עצמו