אוצר המלך צ

רב שילא. כבר כתב הראב"ד דמקרה והוראת שעה הי'. וגם רב שילא לא ידע ממנו. ואלו ידע דרב הוא לא הוה מוקים לי' למתורגמן. וע"כ דהי' אביו או רבו דאמר בתוספתא. היינו אביו של מתורגמן. וכפירוש הר"ן כן נראה

הלכה ט'

אין ישינים בבית המדרש. כל המתנמנם בבית המדרש חכמתו נעשית קרעים כרעים. וכן אמר שלמה בחכמתו וקרעים תלביש נומה. ואין משיחין בבית המדרש אלא בדברי תורה בלבד אפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה בבית המדרש ואין צריך לומר שאר דברים. וקדושת בית המדרש חמורה מבתי כנסיות: בברכות [דנ"נ ע"א] ת"ר היו יושבין בבית המדרש והביאו לפניהם אור. בית שמאי אומרים כל אחד ואחד מברך לעצמו ובית הלל אומרים אחד מברך לכולן כו'. בית שמאי מאי טעמייהו משום ביטול בית המדרש. כדתניא של בית רבן גמליאל לא היו אומרים מרפא בבית המדרש כו' עיין שם, משמע מזה של בית רבן גמליאל שלא אמרו מרפא משום ביטול בית המדרש. אתאן לבית שמאי דכל אחד ואחד מברך לעצמו. אבל לבית הלל דאחד מברך לכולן ולא חיישי לביטול בית המדרש, הכי נמי אומרים מרפא. וא"כ צריך טעם מדוע פסק רבינו כבית שמאי במקום בית הלל. ובאמת הנה גם שהביאו לפניהם אור בבית המדרש לא זכר רבינו כלל בהלכות שכת משפטו. ונראה דסמך עצמו אמה שכתב כאן לחוש לביטול בית המדרש ועי' בטור וש"ע הלכות שבת סי' רצ"ח שזכר דין זה ופסק כבית הלל] וצריך טעם הא בכל מקום הלכה כבית כלל כנודע

ונראה דהנה באמת הא דלחוש לביטול בית המדרש כל כך. ומה שענין בית המדרש גדול כל כך תלוי במחלוקת. כי ענין בית המדרש הנה הוא שימוש תלמידים אחר שכבר קראו ושנו. ומצינו בסוטה [דכ"ב ע"א] דס"ל לר' מאיר איזהו עם הארץ כל שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית בברכוחי'. משמע כל שכבר יצא מזה והוא קורא ק"ש. וכש"כ אם הוא קורא ושונה בתורה ובמשנה הנה נכנס בגדר ת"ח. אולם אחרים פליגי עלי' וסברי דאפי' קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ. ולא הוי תלמיד חכם אלא א"כ גם שימש תלמידי חכמים. ולמדנו לר' מאיר אין שימוש תלמידי חכמים שהוא ישיבה בבית המדרש חיוב כך, וא"כ אין לנו לחוש לביטול כל כך להמנע בשביל כן לברך אחד לכולם ולומר מרפא. אולם לאחרים הנה זה העיקר ישיבה בבית המדרש ושימוש תלמידי חכמים. ובלעדי כן הוא עם הארץ וכאמור א"כ יתכן שפיר לחוש לביטולו כל כך

והנה שם בברכות [דנ"ב ע"ב] אפלוגתא דב"ש אומרים מכבדין הבית ואח"כ נוטלין לידים כו'. אסקינן דבהא פליגי ב"ש סברי מותר להשתמש בשמש ע"ה וב"ה סברי אסור עיין שם. ולפי דברי אחרים דע"ה הוא כל שלא שימש ת"ח אפי' קרא ושנה הלכות. ובו אסור לשמש לדברי ב"ה אלא א"כ כבר שימש ת"ח. וקשה איך אפשר והא אמרינן בפרק בני העיר [דכ"ח ע"ב] ודאשתמש בתנא חלף, תני ר"ל זה המשתמש במי ששונה הלכות כתרה של תורה עיין שם. וכש"כ מי ששימש ת"ח. ואיך יהי' מותר לשמש בת"ח דהיינו ע"כ ששימש ת"ח. דאל"כ הוא עם הארץ. ואפי' ת"ח שמחל על כבודו לחד מאן דאמר אין כבודו מחול. ואיך יתכן זה, וע"כ דס"ל לבית הלל כר' מאיר דעם הארץ היינו שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית. וכל שיצא מכלל זה והוא ק רא ק"ש כבר יצא מגדר עם הארץ. וא"כ שפיר משכחת לה דברי ב"ה שלא ישתמש בעם הארץ. והיינו שקורא ק"ש ועם כל זה אינו משתמש בתגא שהוא שונה הלכות. ושמעינן מינה דס"ל לבית הלל כר' מאיר דכבר יצא מגדר שם עם הארץ בק"ש שחרית וערבית, וא"כ ענין ישוב בית המדרש ושימוש ת"ח אינם בכלל גדול כל כך אצלו וכנ"ל. וע"כ ס"ל דאחד מברך לכולן ואין חוששין לביטול ביהמ"ד. וממילא הוא הדין שאומרים מרפא

אולם אנן דקיי"ל בהא דלא כבית הלל, וגם עם הארץ מותר להיות שמש, וכמבואר בברכות שם דבהא הלכה כב"ש, וגם משמע בפ' ג' שאכלו [דמ"ז ע"ב] דקיי"ל כאחרים. בהא דפריך אהא דאמר רבא לא נח נפשי' דרמי בר חמא אלא דלא אזמין עלי' דרב מנשיא בר תחליפא, והתניא אחרים אומרים כו' עיין שם, משמע דכן הלכה דאי לאו הכי מאי פריך מאחרים דלית הלכה כמותם ארבא. וא"כ דקיי"ל שהעיקר שימוש