אוצר המלך פד

ברשב"י דיתיב במערה וכי הוי מטי עידן צלוייא לביש ומצלי הרי דהי' מתפלל ודחקו לומר דמצלי היינו ק"ש. ולשיטת רש"י לא קשה מידי דשפיר הי' מתפלל בעידן צלוייא כשעה עוברת, ובמצוה דאורייתא כק"ש אפי' אין השעה עוברת מפסיקין דשמא ישכח והוא שלומד ביחיד. אבל אם לומד ברבים הוי כצרכי רבים ואין מפסיקין אף לק"ש ואפי' השעה עוברת, זהו שיטת רש"י

אבל לדעת הרז"ה והר"ן וכן דעת התוס'. דאינהו מפרשי טעמא דאין מפסיקין לתפלה לאו משום דתפלה כו' אלא דשאני תפלה דהיא חיי שעה, וכדאמר לי' רבא לרב המנונא [שם ד"י ע"א] דחזי' דמאריך בצלותי' מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה, משא"כ לק"ש דהוא ג"כ חיי עולם מפסיקין ונמצא לדעתם יש חילוק בין מצוה דאורייתא לדרבנן בזה האופן. דבמי שאין תורתו אומנתו בין מצוה דאורייתא בין מצוה דרבנן ואפי' תפלה אם השעה עוברת מפסיקין. אך אם אין השעה עוברת מפסיקין לק"ש ולכל מצוה דאורייתא כדין אכילה ומלאכה. ואין מפסיקין לתפלה ולכל מצוה דרבנן. ואם הוא תלמיד חכם שתורתו אומנתו או אם הוא תלמוד תורה דיחיד אין מפסיק לתפלה דהיא חיי שעה אפי' השעה עוברת ויבטל מצוה זו אבל מפסיק הוא לק"ש ולכל המצות בין דאורי' בין דרבנן

ונראה לי דלדעה זו באם אין השעה עוברת מפסיק לק"ש ולמצות דאורייתא, אבל אין מפסיק למצות דרבנן וכדין כל אדם. ורק בשעה עוברת הוא דאפי' למצוה דרבנן מבטלינן וכהכנסת כלה ואינך דהוי שעה עוברת. ורק בתפלה בלבד חלוק מי שתורתו אומנתו מאחרים. ודוקא בתלמוד תורה דיחיד אבל בתלמוד תורה דרבים אין מפסיקין אפי' לקריאת שמע ולמצות דאורייתא. זהו ביאור הדעות לפי תלמודין

מיהו בירושלמי (פ"ק דברכות] אמר ר' יוחנן משום רשב"י כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה אפי' לק"ש אין אנו מפסיקין ע"כ. והובא ג"כ בתוס' פ"ק דמו"ק (ד"ט ע"ב] ד"ה כאן במצוה דבהפסקת תפלה וק"ש, אמרינן בירושלמי דאין מפסיקין לרשב"י דזה שננו וזה שננו ואין מפסיקין שננו מפני שננו ע"כ, ובגליון הש"ס ממופת הדור הגאון רעק"א ז"ל הקשה על זה מהא דפ"ק דשבת דאמרינן להדיא דאף בתורתן אומנתן מפסיקין לק"ש ונשאר בצ"ע. ובספר קרבן נתנאל על הרא"ש [פ"ק דשבת אות מ"ג] כתב ועיין בתום דמו"ק שהביאו ירושלמי דרשב"י אפי' לק"ש לא הפסיק איכא לאוקמי בדאיכא שהות. ועל פי דבר זה יש להשוות הירושלמי והבבלי ודלא כראנ"ח בדרשותיך פ' שמיני עיין שם עכ"ל. ובמחילת כבודו לא ראה גוף הירושלמ [פ"ק דברכות] והועתק בבעל המאור [פ"ק דשבת] אמתניתין דמפסיקין. דפריך עלה ולית לי' לרשב' דמפסיקין לעשות סוכה לעשות לולב ולית לי' לרשב"י הלומד על מנת לעשות ולא על מנת שלא לעשות ומשני עלה זה שננו וזה שננו כו' או רשב"י כדעתי' דרשב"י אומר העוסק במקרא מדה ואינו מדה עיין שם. הרי מבואר דרשב"י לא הי מפסיק לק"ש אפי' בשעה עוברת דא לאו הכי מה פריך מסוכה ולולב דמפסיקין דהתם מפסיקין משום השעה עוברת ובזה גם בק"ש מפסיקין ולמה לי' לחלק ולומר דזה שננו כו'. אלא ודא דאף בשעה עוברת הי' מבטל ק"ש מפני תלמוד תורה

אבל לפי ענ"ד דלא קשה מידי. דהא בירושלמי התם מייתי ר' יוחנן על דעתי' אמר כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה ופליג אר"ש בן יוחאי עיין שם. והרי התם בפ"ק דשבת ר' יוחנן הוא דקאמר לה ולטעמי' אזיל. ואע"ג דקאמר כגון רשב"י וחבריו. רק לדוגמא על עוסקים בת רה נקט לפי שאמר כגון אנו אין תורתינו אומנתינו. אמר תורתן אומנתן כגון רשב"י וחבריו. ובזה לדעתו אין מפסיקין לתפלה ומפסיקין לק"ש. אבל לרשב"י אף לק"ש אין מפסיקין ואע"ג דבירושלמי קאמר ר"י דאף לתפלה מפסיקין היינו למי שאין תורתו אומנתו וכדקאמר נמי בתלמודין כגון אנו אפי' לתפלה מפסיקין אבל בגמרא פ"ק דמו"ק בהא דדרשו ר' יונתן בן עסמיי ור' יהודא בן גרים קראי דחפצים וחפציך דהם היו תלמידי רשב"י ואפטרי אז מיני' דרשב"י כדאיתא התם מסתמא ס"ל כרשב"י. וע"כ העתיקו התוס' הירושלמי דלרשב"י אפילו לק"ש אין מפסיקין דלית לי' דר' יוחנן

ואין להקשות מהא דפרק במה מדליקין דהביאו התוס' דהוי בעידן צלויי מצלי. דלא שייך השתא תירוץ התוס' דמצלי היינו ק"ש. דהא אף לק"ש אין מפסיקין לרשב"י, כבר תירץ הר"א פערקן בפירושו לירושלמי [פ"ק דברכות] דרשב"י אע"ג דס"ל דלק"ש נמי אין מפסיקין לא עשה מעשה כותיה, והוא לא ביאר יפה, ובאמת דבר