אוצר המלך עז

ומדינה ובכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבו. מחרימין את אנשי העיר. עד שמושיבין מלמדי תינוקות ואם לא הושיבו מחרימין את העיר. שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן: בפרק לא יתפור [דכ"א ע"א] איתא דיהושע בן גמלא. דמקודם היו מושיבין רק בכל פלך ופלך ובני ט"ז וי"ז ואתי יהושע בן גמלא ותיקן להיות בכל עיר ועיר כו' וגם בני ו' ז'. וכתב בספר ידי אליהו [תקון א') שאינו יודע מדוע כתב רבינו בכל פלך אחר שכבר כתב בכל עיר ועיר, ואף שהזכיר בגמרא פלך היינו קודם יהושע בן גמלא עיין שם, ואנכי הרואה בספ"ק דמכות [ד"ז ע"א] מייתי גמרא ברייתא נמי כהאי גונא, דת"ר בשעריך אתה מושיב ב"ד בכל פלך ובכל עיר ועיר, ובחוץ לארץ אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ע"כ. הרי אמר ג"כ בכל פלך ובכל עיר. וכבר הערו המפרשים גם שם כיון דיש ב"ד בכל עיר מה צורך בכל פלך. וכל התירוצים שיש שם גם פה יהי' נכון, ועיין בלחם משנה רפ"א מהל' סנהדרין] הביא בשם הרמב"ן דלהכי קאמר בכל פלך ופלך. משום דצריך להושיב בעיר הפלך עוד ב"ד נוסף על מה שבכל עיר והוא על כלל הפלך כולו, והכי נמי גם כאן י"ל כן דצריך בכל פלך ופלך להושיב מלמד תינוקות על כל הפלך כולו. נוסף על מה שבכל עיר כנ"ל לדעת הרמב"ן, [אע"ג דיהושע בן גמלא לא תיקן אלא בכל עיר ועיר מ"מ לא ביטל תקנה ראשונה להושיב גם בכל פלך ופלך

ובענין התינוקות יש לחקור איזה נקרא תינוק ועד אימת, ומהא דקודם יהושע בן גמלא היו מכניסין כבן ט"ז וי"ז. משמע דגם זה נקרא תינוק. ועיין בפרק כל כתבי [דקי"ט ע"א] אמר ריש לקיש משמי' דר"י נשיאה אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן אמר לי' רב פפא לאביי דידי ודידך מאי אמר לי' אינו דומה הבל פה כו' ע"כ. וראיתי להרב פרשת דרכים [דרך האתרים דרך ב'] הביא בשם מהר"ש יפה שהקשה דמאי פסקא דאביי ור"פ דיש להם חטא והתינוקות של בית רבן אין להם. ותירץ דודאי אין אדם צדיק בארץ אלא דהתינוקות של בית רבן אע"פ שחוטאין אין כלום שהם קטנים. וחזר והקשה דהכא משמע דרק משום תינוקות העולם מתקיים. והרי אף פחות מבן כ' אין ב"ד שלמעלה מענישים והוי הבל פה שאין בו חטא, עיין שם מה שתירץ. ומבואר דדעתו דתינוקות של בית רבן היינו עד בן י"ג ותו לא. איברא קושייתו באמת חזקה מדוע לא אף יותר מבן י"ג דפחות מכ' אין מענישין ותירוצו דחוק

ובדרוש שדרשתי ב"ה בשבת פרשת שקלים תקצ"ו לפ"ק. שבו בפרק נעשיתי בר מצוה בן י"ג שנים ויום אחד. אמרתי ב"ה לפתיחת דרושי ליישב גמרא הנ"ל מקושיית מהר"ש יפה וביארתי ג"כ גמרא פ"ק דשבת [די"ג ע"א] במעשה דאותו תלמיד שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש ת"ח הרבה ומת בחצי ימיו. נטלה אשתו תפליו והיתה מחזרת על בתי כנסיות ובתי מדרשות ואמרה כתיב בתורה כי היא חייך בעלי שקרא הרבה כו' ע"כ ואמרתי לבאר דקדוק הלשון הרב"ה וגם מה שנטלה תפליו. הענין דבאמת הנה אמרו (בשלהי חולין ובפ"ק דקדושין [דל"ט ע"ב] דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא. וא"כ מה שאלה על איתו תלמיד דכ' כי היא חייך, נימא נמי לעולם שכולו ארוך, אך בפ"ק דב"ק [ד"ט ע"ב] אמרינן למצוה עד שלש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה. ופירשו רש"י ות ס' בעד שליש דחיובא עלי' רמיא משלו הוא אין לו שכר בהאי עלמא. מכאן ואילך משל הקב"ה. דכל שעושה יותר מחיובו שכרו בהאי עלמא עיין שם. והנה בפרק י"א דמנחות (דצ"ט ע"ב] אמר ר' יוחנן משמי' דרשב"י אפי' לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש כו' עיין שם. והתוס' בר"ה [די"ז ע"א] הביאו בשם המכילתא דהעוסק בתורה פטור מתפילין. וזה היתה כוונת אותה אשה חכמה שנטלה תפליו ואמרה בעלי שקרא הרבה ועשה יותר מחיובו. ועוד נטלה תפליו להראות שאף על פי שקרא בתורה עם כל זה הניח תפלין. ונמצא עשה יותר מחיובו, א"כ שכרו בהאי עלמא ומדוע מת בחצי ימיו. וא"ש ונכון

ולפי זה אתי שפיר מאמרם ז"ל אין העולם מתקיים. ר"ל זה העולם אין לו קיום אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. ואמר. לו רב פפא לאביי דידי ודידך מאי אמר לו אינו דומה הבל פה שיש בו חטא, ר"ל הבל פינו והגיונינו בתורה הנה יש בו חטא, והיינו שבהמנע ממנו הלא יש חטא וריש לקיש ס"ל כר' ישמעאל דוהגית יומם ולילה חובה ועון על המניעה, ונמצא עשייתו