אוצר המלך עא

מן הצדקה ומחזיר על הפחחים. ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה. שנאמר והגית בו יומם ולילה: בפרק י"א דמנחות [דצ"ט ע"ב] אמר ר' יוחנן משום רשב"י אפי' לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימיש ספר התורה הזה מפיך. ורי"ש פליג שם דקאמר דוהגית יומם ולילה חובה, וציוה לבן דמא שילמוד חכמת יונית בשעה שאינו לא יום ולא לילה עיין שם, והנה בפ"ק דנדרים [ד"ח ע"א] אמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר כו' ופריך והא מושבע ועומד מהר סיני ומשני כיון דאי בעי פטר נפשי' בק"ש שחרית וערבית חיילה שבועה עלי' עיין שם. מבואר דגם רב כותי' דר' יוחנן ס"ל דבק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש. וקשה על רבינו מדוע לא פסק כותייהו ועיין בלחם משנה מה שכתב בזה

ולפי ענ"ד דהנה בפרק מי שמתו דכ"א ע"א], אמר שמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חזר וקורא, מאי טעמא ק"ש דרבנן ומתיב רב יוסף והכתיב בשכבך ובקומך ומשני אביי ההוא בדברי תורה כתיב. והקשו התוס' והא מתניתין דרפ"ק [ד"ב ע"א] דקתני מאימתי קורין את שמע אוקמה דאקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך ש"מ דבשכבך ובקומך איירי בק"ש לא בדברי תורה עיין שם שדחקו דאסמכתא בעלמא קאמר. ולי נראה דלא קשיא דהנה שמואל דמוקי קרא דבשכבך לדברי ת רה ע"כ דס"ל כרשב"י דבק"ש שחרית וערבית קיים לא ימיש. דהא למאן דמוקי קרא דבשכבך לק"ש אין ר"ל שיקרא כל משך השכיבה וכל משך הקימה, אך רק פעם אחת בתחלת השכיבה ובתחלת קימה. וכן אם קרא לדברי תורה אתי, סגי לדברי תורה בפעם אחת תחלת שכיבה ובתחלת קימה והיינו כרשב"י דבק"ש שחרית וערבית קיים א ימוש ויצא ידי תלמוד תורה, ולפי זה לא קשה מידי קושיית התוס'. די"ל מתניתין אתיא כר' ישמעאל דוהגית יומם ולילה חובה, וא"כ לית ליה קרא דבשכבך לדברי תורה דהא לדברי תורה לא סגי בפעם אחת בשכבך בתחלת שכיבה ובתחלת קימה, וע"כ דבשכבך למצות ק"ש אתי אבל תלמוד תורה מצוה יומם ולילה. ושפיר קאמר תנא אקרא קאי ושמואל ס"ל כרשב"י. ולפי זה אתי שפיר דרבינו לטעמי' אזיל דפסק דק"ש דאורייתא מקרא דבשכבך וכסתמא דמתניתין. ובספק קרא חוזר וקורא דלא כשמואל ממילא היינו דלא כרשב"י ורשב"י רק ס"ל בק"ש שחרית וערבית קיים לא ימיש היינו משום דבשכבך לדברי תורה אתי ולא לק"ש מהכא נפקא לי' והא בהא תליא. אבל למאי דפסק רבינו כסתם מתניתין דבשכבך לק"ש אבל לדברי תורה כל היום מוכח כר' ישמעאל, ושפיר עשה דהשמיט דעת רשב"י וכתב דיקבע עתים לתורה ביום ובלילה אם הוא טרוד ואם לאו כולו יומא זמני' כן נראה לפענ"ד

ובזה נכון לפענ"ד ליישב מה דנתקשיתי בפלוגתת ר' יוחנן ור' אלעזר [בפרק מי שמתו שם] בספק התפלל דר' יוחנן אמר חוזר ומתפלל ולואי שיתפלל כל היום. ופירשו בהגהת אשר"י ובשלטי גבורים בשם רבינו ישעי' אחרון ז"ל דאפי' בלא שום חידוש ובלא צבור אמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל כל היום. וקשה א"כ מאי טעמא לא חשבינן התנא בריש פאה בהדי אלו דברים שאין להם שיעור דדמי ממש לתלמיד תורה דחשיב התם, ובירושלמי שם פריך ולחשוב אפר פרה ולחשוב עפר סוטה ורוק יבמה. ומשני כי קתני אלו שמוסיף ויש בתוספתן מצוה הללו אין בתוספתן מצוה עיין שם והרי תפלה יש בתוספתה מצוה וכדאמר ר' יוחנן ולואי כו' ומאי טעמא לא קתני

ולפי מה שכתבתי ניחא. דבירושלמי ריש ברכות מייתי להא דר' יוחנן ולואי שיתפלל כל היום למה שאין התפלה מפסדת ע"כ, ונראה דכיון בזה למה כו'. דבאמת לר' ישמעאל דוהגית יומם ולילה חובה יש לאסור להתפלל כל היום כולו שהרי על ידי התפלה הוא מפסיד מצות עשה דתלמוד תורה דהוא ג"כ כל היום רק דר' יוחנן לטעמי' דאיהו דאמר במנחות משמי' דרשב"י דבק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש. ע"כ קאמר דלואי שיתפלל כל היום שהרי אין התפלה מפסדת לדעתי' כלום. שהרי מצות תלמוד תורה די בק"ש שחרית וערבית. אכן לר' ישמעאל ודאי דאסור להתפלל כל היום דהרי צריך לקיים מצות עשה דתלמוד תורה והתפלה מפסדת, ולפי זה אתי שפיר דתנא דמתניתין לטעמי' בריש ברכות דסתם לן תנא דקרא בשכבך לק"ש אתי ולא לדברי תורה דלדברי תורה לא סגי בקריאת פעם אחת שחרית ופעם אחת ערבית והיינו כר' ישמעאל ולא כרשב"י, וממילא דגם אסור להתפלל כל היום כנ"ל דמפסיד לתלמוד תורה. וא"כ שפיר עביד דלא חשיב תפלה בהדי הך דאין לה שיעור וכנ"ל. כן נראה נכון: