אוצר המלך נב

גזייתא רק בלילי ד' וז' ואז היו מדורם בקביעות כל הלילה ומשמע דגם כי משמטי סוס יהו אחר גזירת ר"ח בן דוסא היו ממתינים עד לילי ד' וז' ואביי בא לתקן שלא יהיו בקביעות כלל וקלקל נגד זה שיהיו גזייתא בכל לילה שיוכלו להזיק בכל לילה הגזייתא

מיהו כד דייקנא ליתא דודאי תקנה גדולה תיקון דעדיף שיהי' רק גזייתא בלבד ולא בקביעות אף שיהיו בכל לילה משיהיו בקביעות בליל ד' וז' ואף שבכל השבוע ולא כלום וראי' לדבר מהא דשלהי מרובה] דעזרא תיקן שיהיו דנין בב' וה' והקשו התוס' בפ"ק דכתובות [ד"ג ע"א] ובשבת [דקכ"ט רע"ב] ד"ה מי שיש הא קודם תקנת עזרא היו ב"ד קבועים בכל יום וא"כ מה בא עזרא למעט ותירצו דקודם תקנת עזרא לא היו קובעים לישב בכל יום אלא לפרקים בכל יום ועזרא תיקן שיהיו קבועים בב' וה' הרי דתקנה גדולה תיקן עזרא מלפרקים בכל יום ליקבע בב' וה', הכי נמי תיקן אביי שדים מקבוע דלילי ד' וז' אלפרקים דכל לילה דהיינו הנהו גזייתא כנ"ל

שוב מצאתי לשארי הגאון האמיתי בטורי אבן [פ"ק דחגיגה ד"ג ע"ב] אהא דאיזהו שוטה היוצא יחידי בלילה הקשה והא בפסחים הנ"ל דלא יצא יחידי רק בלילי ד' וז' מחשש מזיקים דליכא למימר דברייתא נשנית קודם ר"ח בן דוסא דהא אביי גזר שלא יעכבו בישוב לעולם וא"כ מדוע כתבו הפוסקים בחיבוריהם הא דיצא יחידי בסימני שוטה ואם נימא דגם בתר אביי היה חשש דגזייתא א א"כ מה תיקן אדרבא קלקל דלר"ח בן דוסא לא הי' גזייתא כלל ואפי' תימא דאביי תיקן גזייתא רק בלילי ד' וז' א"כ לא קלקל אבל עדיין לא תיקן דאסור לצאת מחשש גזייתא ע"כ דבריו ועיין שם האריך בלשונו

ולפי ענ"ד לא קשה מידי דהרי לא נזכר כלל בגמרא דאבי ור"ח בן דוסא תיקנו דיהי' רשאי לצאת יחידי בלילה ומשמע בדוכתי טובא דאף בתר תקנתם אסור לצאת יחידי, ומהם בפרק גיד הנשה [דצ"א ע"א] דאמר ר"י מכאן לת"ח שלא יצא יחידי בלילה עיין שם ואף דהי' אחר ר"ח בן דוסא אמר בסתמא ולא חילק בין לילה ללילה. וכן ברפ"ק דפסחים אר"י אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב עיין שם בתוס' בשם הר"י הטעם משום מזיקין וביומא [דכ"א ע"א] היוצא לדרך קודם קריאת הגבר דמו ב אשו כו' פירש"י מפני המזיקין, והנה הני כולהו הוי אחר ר"ח בן דוסא ולא חלקו כלל ומשמע דבכל לילה אסור. והיינו דודאי יש בכל לילה חשש לצאת מפני הנך גזיייתא וכקושיית הגמרא והא חזינן דעברו שראו הרבה פעמים שאדם ההולך בלילה ניזוק והרי שכש"כ ת"ח שמזיקים מתג ם בו ביותר וכמו שכתבו התוס' בפרק גיד הנשה שם עיין שם בודאי יחוש לצאת ומפני הנך גזייתא דדלמא משמטי סוסייהו. ואביי ור"ח בן דוסא לא באו לתקן כלל שיהיו רשאים לצאת בלילה שהרי בודאי יש לחוש עדיין דלמא משמטי סוסייהו אלא באו לתקן שהיוצא לא יהי' ניזוק מהם ומהמונם ותיקנו שברוב הפעמים לא יהי' ניזוק מי שעבר ויצא דהנהו גזייתא דמשמטי סוסייהו אינו אלא מקרה, אבל בודאי לצאת אסור והיוצא דמו בראשו והוא השוטה שאמרו חכמים כן נראה ברור [ואין לתמוה שיתקנו תקנה למי שעבר ויצא דמצינו כהאי גונא במנחות [דמ"א ע"ב] טלית שכולה תכלת כו' דלמא דאי עבד כו' יעיין שם היטב]: הלכה י"א

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה. ואחר כך יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללה מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר אירש אשה ולא לקחה. אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה. וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד בכל דרכיו משכיל ויי עמו

ומה שכתב שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת בפ"ק דקדושין [ד"ל ע"ב] ללמדו אומנות מנא לן אמר חזקי' דאמר קרא ראה חיים עם אשה כו' וחיים היינו אומנות ועיין מענין האומנות בשלהי קדושין דפ"ב] במשנה וגמרא שם עיין שם ואשמע דלא ילמוד כי אם מלאכה המפרנסת ותו לא, וכן