אוצר המלך מט

הגלימא שלא ימצא בו כתם [ועיין בלחם משנה שהני בקושיא] וגם אם נאמר דלא הי' גירסתו כן בגמרא צריך טעם מדוע, גם מדוע הרי"ף כתב זה

ונראה לי דהרי"ף ורבינו לשיטתייהו אזלי דבהקומץ רבה [דל"ה ע"א] אהא דאמר ר' יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני קאמר מיתבי תפילין כו' אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר כו' פירש"י גנאי שמא יאמרו גרדן הוא ומדם חטטיו נצבעו והאדימו. דבר אחר שלא יאמרו אשתו נדה בעל ונצבעו בדם ע"כ] ומשני כאן בפנים כאן בחוץ אי בפנים מה גנאי ודבר אחר איכא שמא יתהפכו כו' ועיין שם, והרי"ף בהלכות תפילין העתיק הך דינא כנ"ל וע"ש בנימוקי יוסף פירוש אחר על גנאי ודבר אחר עיין שם.] אכן רבינו [בפ"ג מהל' תפילין הלכה י"ד] כתב אדומות לא יעשה שמא תהפך הרצועה וגנאי הוא לו ע"כ. וכתב הרב כסף משנה שם דלא הי' בגירסת רבינו רק טעמא דגנאי ולא משם דבר אחר עיין שם, ונראה דהטעם דלא גריס רבינו הטעם משום דבר אחר דלא ס"ל שיחשדו זה לאדם דהרי אמרינן בפרק אחד דיני ממונות [דל"ז ע"א] בשאלת הצדוקי אמריתו נדה שרי ליחודי אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת אמר לי' התורה העידה עלינו סוגה בשושנים כו' עיין שם, וע"כ ס"ל לרבינו דאין לחוש לזה שיחשדוהו [וכעין מה שכתב הבית יוסף הובא בט"ז או"ח סי' תרע"א סק"ט שכתב דלא יחשדוהו שלא יתפלל עיין שם] לבועל נדה שהתורה העידה כו' ולא גזרו על היחוד בזו משום האי טעמא. וע"כ לא גריס משום דבר אחר רק משום גנאי שהוא מטביל הרצועות בדם חטטיו

וא"כ לפי זה רבינו לטעמי' אזיל הכא דלא שייך הך גנאי רק משום איסור שיחשדוהו לבועל נדה ובזו ס"ל דלא חיישינן ע"כ לא כתב ג"כ דין זה דרבד אסור בלבושא ג"כ שמא יראה כשיתגלה באיזה פעם דאין לחוש לזה כברצועות, אכן הרי"ף לטעמי' דכתב גם שם ברצועות הטעם משום דבר אחר דס"ל דחשדינן ג"כ לבועל נדה ע"כ לטעמי' כתב ג"כ הכא דבלבושא יש להקפיד על רבד ודם יבש שמא יתראה כשיתגלה הלבושא ויחשדוהו לבועל נדה וכמו שחששו ברצועות מבפנים שמא יתהפכו ויחשדוהו לדבר אחר לבועל נדה הכי נמי דכותי', כן נראה

ומה שכתב ולא ינעל מנעלים המטולאים: הוא מפרק כיצד מברכין [דמ"ג ע"ב] ת"ר ו' דברים גנאי לתלמיד חכם כו' ולא יצא במנעלים מטולאים כו' מסייע לי' לרחב"א דאמר רחב"א גנאי כו' איני והא רחב"א נפיק אמר מר זוטרא ברי' דר"נ בטלאי על גבי טלאי ולא אמרן אלא בפנתא אבל בגלדא [עקב שאינו נראה] לית לן בה ובפנתא נמי לא אמרן אלא באורחא אבל בביתא לית לן בה כו' עיין שם, ורבינו השמיט כל הני חילוקים דדוקא בפנתא ובצורחא וכבר העיר בזה הרב לחם משנה וכתב ולא ידעתי למה ע"כ

ולפי ענ"ד ליישב דעת רבינו. דבפרק אלו קשרים [דק"ד ע"א] איתא נמי להך מימרא דרחב"א ומשמי' דר' יוחנן דגנאי לת"ח כו' ופריך עלה איני והא ר"א כו' נפק אמר מר זוטרא ברי' דר"נ בטלאי על גבי טלאי ע"כ ותו לא מפליג התם מידי בין פנתא לגילדי ובין אורחא לביתא. ונראה דהיינו טעמא דשם פריך מר"א ב"ר חנינא דנפיק ולא פריך בברכות ממנו דנפיק אלא פריך התם מרחב"א וצריך טעם, ובהגהות הב"ח הוסיף החילוק בין פנתא לגילדא בשבת שם. וצ"ע מדוע לא הוסיף ג"כ שאר החילוקים דבברכות]

ונראה לי דהנה בפרק חבית [דקמ"ה ע"ב] איתא יתיב רחב"א ור"א קמי' דר' יוחנן כו' א"ל רחב"א לר"א מפני מה כו' ת"ח שבבבל מצוינין כו' אתער בהו ר' יוחנן א"ל דרדקי כו' מפני מה ת"ח שבבבל מצויינין מפני שאינם בני מקומן דאמרי אינשי במתא שמאי בלא מתא תותבאי כו', ועיין דמתבאר משם דת"ח היושב בביתו שקט ושאנן אין צריך לבגדים נאים כמו אותו שאינו לומד במקומו וע"כ היו בני בבל הולכין בבגדים נאים ומצויינין לפי שהם לא היו לומדים במקומם רק במקומות אחרים ע"כ התלבשו בגדים נאים יותר מבני ארץ ישראל שהיו בני מקומם ולומדים במקומם ע"כ לא התלבשו כ"כ במלבושי כבוד והנה רש"י בבכורות [ד"ל ע"א] העתיק גמרא דהנחנקין [דפ"ו ע"א] דסתם מתני' ר' מאיר סתם כו' ברייתא ר' נתן כו' עיין שם ולפנינו בסנהדרין ליתא להא דסתם ברייתא ועין בהגהת מהר"י ברלין שם בבכורות,] ונודע מה שכתב רבינו שמואל הנגיד במבוא התלמוד דסימן הברייתא הוא ת"ר ותניא חדא ותניא אידך