אוצר המלך כח

לעמוד בפני השם ערים שרי משום מחיקה דלא תעשון עשי' אסור גרמא שרי והאי נמי גרמא הוא שלא מתכוין למחוק השם רק לרחוץ גופו כדרכו. א"כ התם נמי הא כתיב ובארצכם לא תעשו עשי' אסור הא גרמא שרי ומאי טעמא אסור לירוקנא לשתות תרין בשיכרא ואע"ג דמיעקר הא הוא לא נתכוין לכך אלא שותה כדרכו לרפואה ואינו אלא גרמא ושרי. אלא ודאי דהיכי דברור הדבר שיעבור על האיסור ואפי' אינו עובר בהדיא אלא גורם אסור. ורק גרמא היכי דלא ברור הזיקא שרי. ולהכי התם בירוקנא תרין בשיכרא אחור אע"ג דלא מתכוין ואינו אלא גורם וכמו שכתבתי

עוד נראה לי להביא ראי' ממגילה [דכ"ו ע"ב] דאמר רבא ספר תורה שבלה גונזים כו' אר"א ב"י ובכלי חרס שנאמר ונתתם בכלי חרש למען יעמוד כו' ע"כ. והקשה בנודע ביהודא תנינא וחלק או"ח סי' י"ז] על זה מדוע צריך כלי חרס בלאו כלי חרס נמי מאי אכפת לי' אם ימחוק הא עשי' אסר קרא אבל גרמא שרי עיין שם שהניח זה בצ"ע. אבל הברור כמו שכתבתי דכל שברי הזיקא אפי' גרמא אסור ולא הותר גרמא אלא היכי דלא ברי הזיקא וא"כ התם דבלאו כלי חרס הרי ברור שבהמשך הזמן ימחק א"כ הוי כמוחק בידים [ואע"ג דבממון כהאי גונא שאינו מזיק עכשיו רק דאתי לידי הזיקא אפי' ברי היזקא אינו חייב לשלם וכדכתב הרא"ש שם. מ"מ איסורא ממונא לא ילפינן דאיסורא חמיר מממון ואסור כן נראה לי

עוד נראה לי להביא ראי' מפ"ק דשבת [די"ד ע"א] דקאמר שם טעמא דגזרו על ספרים שיטמאו תרומה במנען אמר ר"כ שבתחלה היו מצניעין אוכלין דתרומה אצל ס"ת ואמרו האי קודש כו' כיון דקחזו דקאתי לידי פסידא גזרו כו'. והשתא אי נימא דכל גרמא אי לא נתכוין אלא שנמחק ונאבד ממילא שרי א"כ מאי טעמא גזרו על הספר שיטמא ומאי אכפת לן דאתי לידי פסידא שהעכברים היו אוכלין הספרים והשמות הא לא תעשון אמר קרא הא גרמא שרי. אלא ודאי כמו שכתבתי דאפי' גרמא דברי הזיקא אסור. והכי נמי דקחזו דברוב פעמים או בכולם קאתו לידי פסידא והוי כברי הזיקא לכן גזרו. ותבנא לדינא בענין ספקינו כיון דודאי כשישרוף הבית גם המזוזות ישרפו ע"כ הוי לי' ברי הזיקא ואבוד המזוזות ואסור ועובר על לאי דלא תעשון כן. כן נראה לי ועיין מכות [די"א ע"ב] מהו למכתב שם אחספא ולמשדי בתהומא פירש"י פן ימחקוהו המים ועובר כו' ואע"ג דאינו אלא גורם

הלכה ג

כל הנטפל לשם מלפניו מותר למוחקו כגון למ"ד מלד' ובי"ת מכאדקים וכיוצא בהן אינן כקדושת השם וכל הנטפל לשם מאחריו כגון ך' של אלקיך וכ"ם של אלקיכם וכיוצא בהן אינם נמחקים והרי הם כשאר אותיות של שם מפני שהשם מקדשם כו' טעם זה מבואר בגמרא שבועות [דל"ה ע"ב] דהנטפל לשם מאחריו כבר קידשו השם ואסור למחקו אבל הנטפל לשם מלפניו לא קידשו השם עדיין ושרי למחקו. ונסתפקתי הרי שהי' צריך לכתוב לד' ושכח לכתוב הלמ"ד וכתב השם ואח"כ נזכר וחזר וכתב הלמ"ד קודש לשם, ויש להסתפק בכגון דא אם הלמ"ד נמחק אם נאמר כיון דטעם האותיות הנטפלים לשם מאחריו דאין נמחקין משום כיון דכבר השם כתוב הרי קידשם אבל זה שלפניו אף דנטפלים לשם מ"מ אינם קדושים דבמה יקדשו כיון דעדיין אין כאן שם ואחר שנכתב השם הרי כבר נכתב הלמ"ד שלא בקדושה. וא"כ בנידון דידן שגם הלמ"ד נכתב אחר כתיבת השם מה לי נכתב קודם להאותיות השם מה לי נכתב אח"כ בין כך ובין כך הרי הוא מצורף לאותיות השם ונטפל אליו והשם קידשו יש לנהוג בו קדושה ואסור למחקו, או דלמא כיון דמקום אותו למ"ד הוא להכתב קודם לאותיות השם וטרם שתחול קדושת השם א"כ עכשיו נמי ששכחו וכתב הלמ"ד אחר שכבר כתב השם מ"מ לא קידשו השם ללמ"ד זה הראוי להיכתב קודם לו ולא קידש אלא לאותיות הנטפלים אחריו. ומסתברא כיון דנכתב אחר כתיבת השם אין הבדל בין שהוא נטפל להשם מלפניו בין שנטפל מאחריו ועל הכל חלה קדושת השם ואסור למחוק

ויש להביא ראי' קצת מפרק תפלת השחר [דכ"ו רע"ב] ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל בליל שבת שתים של שבת טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת ב' של חול מבדיל בראשונה כו' ע"כ. והנה זה ממש כנידון דידן כי הנה השבת קדוש וקדושתו גרמה להתפלל בו תפלת שבת לא י"ח ברכות ותפלת מנחה שזמנה בערב שבת בעוד חול ועדיין לא קדוש קדושת שבת מתפלל הוא י"ח וקאמר דאם שכח