אוצר המלך ריא

בסוף הדבור כן בפשיטות גם ממשנה דאהלות והוא לא ראה זה וכמו שיתבאר]. ואי בסתם משנה דשם אין ר"ל כן היל"ל כדהתם לרוב בנין ורוב מנין. וע"כ פשוט דרבא מפרש גם סתם משנה דשם כן דאו קאמר. וממילא מ"ש שם ברובע מרוב בנין כו' ע"כ אין ר"ל רוב בנין או רוב מנין. והוא לא הונח לו פירוש המוגה המובא בכ"מ כי פשט לשון המשנה לא משמע כן. ולא ראה דברי הר"ש והרע"ב באהלות ודברי רמב"ם בפי' המשנה דעדיות הנזכר לעיל דמפרשים בפשיטות כן [והוא לא עיין בפנים רק נמשך אחרי ד' הכ"מ וע"כ כתב ב"ה בפ"ו דעדיות והוא כן בלשון הכ"מ (פ"ב מהט"מ ריש הל"ט], ומ"ש פרק ו' ט"ס וצ"ל פרק א', וכן בתחלת דבריו הכ"מ כתב כהוגן והוא העתיק הלשון דאח"כ עם הט"ס שבו]. וגם בפירוש המשנה ופ"ג דנזיר ריש מד"ב] כתב רוב בנין או רוב מנין שאין בהן רובע מטמא כמו שנבאר בפ"ב מאהלות כו' ע"ש. מבואר דהגירסא המוגהת שמביא הכ"מ בפירוש המשנה דאהלות היא עיקר שעליה רמז כאן. ומ"ש בלחם משנה שם דהתוס' במתני' נזיר [מ"ט ב' ריש ד"ה ועל חצי קב] שפירשו חצי קב מרוב בנין ורוב מנין הוא נגד מ"ש במלתיה דרבא [שם נ' רע"א] ד"ה רבא ודאפשר שם כתב לר"י יעו"ש. תמוה מאוד דלא השגיח יפה בלשון התוס' בב' דבורים הנ"ל ולא ראה מה שסיימו בד"ה רבא הנ"ל ונזכר לעיל דבאהלות קתני בהדיא על רוב בנין או רוב מנין כו' ע"ש, ור"ל שאין בו רובע דאחילתיה דרבא קיימי. ולמאי דלא נחית לדקדק בהבנת דברי התוס' ד"ה ועל חצי קב הנ"ל, קשה לפ"ד מתני' דאהלות רישא לסיפא. דברישא אמר רובע מרוב כו' ותיכף אח"כ בסיפא אמר אע"פ שאין בו רובע אבל לא עיין בלשון תוס' ריש ד"ה ועל הנ"ל במה שכתבו תיכף בסמוך ונראה דחצי קב זה מעט מכל עצם ועצם כו' ע"ש. וגם לא ראה דברי התוס' [נ"ב ב'] סוד"ה ת"ש ונזכר לעיל דמפרשי כן רובע מרוב בנין או מרוב מנין. ולא קשיא מדברי רבא וממתני' דרוב בנין ורוב מנין שחין בו רובע דההיא בעצמות שלמים. ואין סתירה מדבריו ר"ל רק לדברי המפרש בנזיר ודברי פי' המשנה דאהלות כנוסח דידן הנזכר לעיל, ורק מסתימות לשון המשנה חצי קב יש ראיה לרמב"ם כנ"ל, ונראה דלמדו גם מסברא ומתוך ד' התוספתא בפלוגתא דרע"ק וחכמים דאתאן עלה. דלפי מה שכתבתי לעיל מרמב"ם דטומאת אוהל דעצמות דילפינן מבעצם אדם בעינן שיהי' נראה מהם תמונת אדם, ובפירוש המשנה (שם ריש מ"ג] בעצם כשעורה דאין מטמא באוהל כתב וכן כל עצם שאין עליו דמיון אנושי ע"ש, וכן בהרע"ב שם ור"ל שאינו רוב בנין או רוב מנין או שדרה וגולגולת או רובע. וכבר הערנו בזה ברובע עצמות שנדקדקו דאין ניכרים ואפי' יהיה בכל אחד כשעורה דבזה משמע דלא נחלקו ר"ש וחכמים דסופ"ב דאהלות דפלוגתתם גם לענין אוהל, ולרמב"ם המובא בתוס' חדשים שם הוא רק לאוהל ולא פליגי אלא בדליכא כשעורה]. ויותר ודאי דלא ניכר בהם תמונת אדם כלל. וגם ב' עצמות שלימים. [וקצת משמע מלשון פירוש המשנה דעדיות הנ"ל ובחבורו (שם פ"ג הל"י] דכל שהוא יותר מאחד מטמא ברובע ואין צריך ב' שלימים] לרמב"ם הנ"ל. וכן שדרה וגולגולת שחסרו דאין ניכר בהם תמונת אדם אין נראה שכשיהיה בהו רובע יהיה ניכר תמונת אדם ובפחות לא. ושם בפירוש המשנה המוגה המובא בכסף משנה הנ"ל כתב על הג' שיעורים שחשב שם רוב בנין ורוב מנין ורובע שיהיה בכל אחד מהם עצם אדם ע"ש. הנה כתב גם על רובע דבשיעור זה נקרא עצם אדם. אלא דשם לא כתב לשון שיראה בכל אחד מהם שהוא כו' כבפירוש המשנה שלפנינו דאמר שיהי' נראה תמונת ודמות עצם אדם רק משמע שיהיה נחשב לעצם אדם. והשוה שלשתם יחד משמע דגם באלו לאו משום היכר תמונה. ובאמת ברוב מנין אין נראה מסברא שיהיה משום היכר התמונה ויהיה דוקא בקכ"ה ולא בקכ"ד. ואם יש בעצמות הללו קטנים ג"כ היכר דמות אדם מסברא כך לי ק"כ או עוד פחות כמו קכ"ה. ונראה דבאלו עצמות הקטנים ליכא היכר תמונה רק כיון דהם רוב מנין עצמות האדם ובכל התורה כולה רובו ככולו ע"כ קרינן בהו עצם אדם. ומיהו רוב בנין אי אפשר לומר דהוא ג"כ משום רובו ככולו דהך רוב אינו בהעצמות לא במנין ולא בכמות רק הרוב של גבוה קומת האדם. ולא שייך לקרותו על ידי זה עצם אדם כיון שאינו רוב בעצמות להיות כולו. אבל הטעם ע"כ בזה משום היכר התמונה דבב' שוקים וירך אחד שהם רוב גובה דאז אף שהם רק ג' עצמות יש היכר התמונה, כמו בשדרה וגולגולת. ומ"ש לשון שיהי' כנ"ל ולא שיראה, לפי שבב' מהג' ליכא ראיה והכרה רק קריאת השם עצם אדם דברובע