אוצר המלך רז

אחר. אבל להרע"ב [וכן להמפרש נזיר אלא דהוא באמת ס"ל גם באהלות כן וכמו שיתבאר לקמן] קשה. ואולי י"ל קצת דטעם פשיטיתייהו דהר"ש והרע"ב באהלות לפרש מקצת הוא מכח יתור המ' מרוב בנין מרוב מנין דהיל"ל רוב בנין או רוב מנין דלא נטעה. ובדברי ב"ה דנזיר ע"כ לדחוק דלא דק בהכי כיון דאי אפשר לומר דמקצת קאמר מכח דברי שמאי וסמך על זה שלא לדקדק משא"כ באהלות ודחיק. ובאמת פשיטותיה דהר"ש הוא מהתוספתא שמביא שם אח"כ רובע עצמות מתוך הגויה בגודל [ר"ל רוב בנין] ועצמות רוב הגויה בגודל אע"פ שאין בהן רובע טמאין ר"י אומר לשון אחר ב"ש [חסר דברי ב"ש. וצ"ל וב"ה אומרים] רובע עצמות מן הגויה מרוב בנין או מרוב מנין רוב בנין או רוב מנין אע"פ שאין בהן רובע כו' ע"ש. הנה בזה מבואר גם בדברי ב"ה דר"ל מקצת דאי רוב בנין אי רוב מנין שלם אמר אח"כ דאין צריך רובע. ובדברי ת"ק מבואר כן לענין רוב בנין ואולי בהא פליגי דת"ק אין מטמא ברוב מנין לבד בדליכא רובע ורוב בנין עדיף מרוב מנין, וכמו לר"י אליבא דב"ש אי נימא דפליגי ארוב מנין וכדמשמע קצת בתוס' שאנץ בעדיות שם ע"ש. אבל לא ידעתי איך יפרש דברי ר"י שם אח"כ בתוספתא שאמר יכולני לעשות דברי ב"ש וב"ה אחד ע"ש. ואולי מפרש כהתוס' ונזיר נ"ב ב' סוד"ה ת"ש דפירשו מרוב בנין או מרוב מנין היינו שקיצע מעט מכל אחד ואחד ע"ש. ולזה כיון ג"כ בפירוש הרא"ש שם שכתב ואם קצע מכולן רובע ע"ש, [ואין זה סותר למ"ש לעיל ממשמעות דבריו בפירושו לאהלות, די"ל כאן לא כתב כן לא בדברי ב"ה ומשום לשין מן הגויה דאמר כנ"ל

[קנו] ובתוס' שאנץ לעדיות שם פרש מרוב בנין שנתדקדקו רוב בנין עצמותיו ולקח מזה הדקדוק, וכן רוב מנין שנתדקרקו ע"ש. וע"ש יש ט"ס מ"ש משנים כו משלשה כו' צ"ל להיפך משלשה כו' משנים כו וכמבואר ממה שסיים ולפי שהשוקים קטנים כו' והם דברים הנ"ל בתוס' [נזיר נ"ב ב') ס ד"ה אמר ע"ש. ומ"ש בשולי היריעה דתוס' שאנץ הנ"ל באות ג' לא דק וכן מ"ש באות ב' ליתא בנזיר כו' לא עיין יפה שם ע"ש] משמע נמי דכוון למ"ש תוס' דלקח מדקדוק ש כל אחד מהאברים. דאין טעם לומר שיקח בסתם מהדקדוק ואפי' יזדמן רק אבר אחד או זה איזה אברים שלימים כל שנדקדקו שם רוב בניו או רוב מנין. דאין בזה טעם לתת בזה חשיבות יותר ע"י שנתדקדקו כולם מרוב. אבל כבר נזכר לעיל דתוס' שאנץ אלו אינם מהר"ש, וסת מות דברי הר"ש שם בתחלת דבריו שכתב בסתם אע"פ ליכא כו' כנ"ל לא משמע דכוון להנ"ל דהי"ל לפרש. [ולפי מה שכתבתי לעיל מהמאירי דרוב נין אי רוב מנין בלא רובע הינו דוקא כשהם בעינם. וכיוצא בו כתבי ג"כ התוס' [שם נ"ג רע"א] גבי שדרה וגילגולת דבעינן דוקא שלימים אבל לא שבורים ומפורקים ע"ש י"ל מ"ש רובע עצמות מרוב בנין או מרוב מנין היינו כשאינם בעינם רק נתדקדקו. ומשום הכי אמר לשון מרוב בנין מרוב מנין ולעולם רוב בנין ורוב מנין שלם הוא וכפי הנראה דלזה כוון המאירי [שם נ"ב רע"ב] ד"ה רובע, במ"ש שם בסוף הדביר דיש פוסקי כב"ה דוקא כשהרובע בא מרוב בנין או מרוב מנין וכ"ש משדרה או מגולגולת [ר"ל דעדיף מרוב בנין או רוב מנין כדמשמע בגמ' שם אח"כ, וע"ש בהמאירי אח"כ ד"ה אף צל"ע מ"ש שם היל"ל רובע הבא מן השדרה כו דאע"פ שתורה כו' ע"ש דהיל"ל אע"פ שאינם בעינם רק שבורים וכמ"ש תוס' הנ"ל] ע"ש. ר"ל כשנתדקדקו אבל אין זה דעת הר"ש וכל הראשונים. ובתוספתא שלפנינו [שם פ"ג הל"ג] איתא בדברי ת"ק עוד בבא. ומ"ש שס בבנין מבואר דט"ס וצ"ל במנין וכמ"ש ג"כ הגר"א שם. ובדברי ר"י איתא שם רוב בנין ורוב מנין של מת וע"ש בהגהות הגר"א הגיה רוב בנין או רוב מנין וכבהר"ש. ולפי זה דברי ת"ק ור"י אחד, וצ"ל דלא פליגי אלא בשינוי הלשון. ומ"ש ר"י עלה יכולני לעשות כו' צ"ל כדברי תוס' הנ"ל דבעינן מקצת מכל עצם דרוב מנין. אבל למ"ש דלא משמע כן דברי הר"ש נראה לי עיקר דגם בהר"ש צ"ל ורוב מנין, ובהא פליגי דר"י אליבא דב"ה בדליכא רובע בעינן תרוייהו רוב בנין ורוב מנין וממילא פליגי נמי ברובע עצמות דלדידיה בעינן רוב בנין או רוב מנין. ומתני' מפרש הר"ש כת"ק דתוספתא. ואפשר לומר משום דלא אמרו שם מן הגויה כבדברי ב"ה כנ"ל. ונראה דמוכח דהלכה כן מלשון הגמ' דנזיר [נ' א'] רבא אמר לא נצרכא אלא לרוב בנין ולרוב מנין שאין בהן רובע עצמות. דלשון ולרוב מנין ולא אמר ורוב מנין מבואר דחדא חדא קתני ולא תרוייהו יחד וגם בחד מיניה מטמא גם כשאין בו רובע וכן הוא בתוס' שם ד"ה רבא דר"ל רוב בנין או רוב מנין. ושם בסוף הדבור כתבו דבאהלות