אוצר המלך קפט

דהביאו גבי וגונב מהגמ'. לא חש לכתבו גם כאן וסמך אדהתם. וגם אפשר לומר דלימוד הגמ' התם מהגנב ההוא אינה דרשא פשוטה כ"כ דהרי שם קאי ארישיה דקרא דכתיב איש גונב. וא"כ פשוטו אדרבא משמע הגנב ההוא דוקא דמפרש ברישיה איש ולא אשה. ורש"י שם הרגיש במה דלא נדרוש מההוא איפכא, וכתב וההוא דרשינן ליה למעוטי גונב עבד

[קכט] וכבר כתבתי בגליון גמרא שלי דבספרי עצמו [פ' תצא פרשה ע"ג] איתא ההוא ולא הגונב מי שחציו עבד וחציו בן חורין ובילקוט [פ' תצא ס"ס חקל"ו] העתיק מלשון הספרי תרוייהו ההוא ולא הגונב את העבד ההוא ולא הגונב מי שחציו עבד וחציו בן חורין. ונראה דהי' לפניו ב' הנוסחות ודרכו בכמה דוכתי להעתיק נוסחות שונות. ונראה דס"ל דיש לקיים שניהם דתליא בפלוגתא דתנאי בספרי שם מקודם זה דאמר מאחיו ולא מאחרים מבני ישראל להביא את הגונב בנו ומכרו שהוא חייב דברי ריב"ב במשנה בסנהדרין שם איתא זה בשם ר"י בנו של ריב"ב. אבל בילקוט שם לפני זה העתיק גם מהמשנה ריב"ב וכן הוא גם במשנה שבירושלמי ובגמ' דהלה שם [פי"א הל"ב], ובפירוש המשנה לרמב"ם שם וע"ש בירושלמי איתא נמי טעמו מבנ"י] וחכמים אומרים כו' פטור [בילקוט שם לא העתיק מהספרי דברי חכמים שכבר נאמר זה מהמשנה]. והא דממעט מאחיו עכו"ם הוא ג"כ לריב"ב דמאן דממעט עבד מבנ"י משם אמעוט גם עכו"ם ולא צריך קרא אחרינא למעטו, אבל ריב"ב דדריש מבנ"י להביא ישראל המוכר בנו וליכא למעוטי מיניה מידי, הוא דריש מאחיו למעט עכו"ם וס"ל כחכמים דר"י בסנהדרין [שם פ"ו א] דעבד לא אמעוט מיניה. ולדידיה דרבינן ההוא למעוטי עבד. ואי לא כתב מאחיו לעכו"ם הוה אמינא ההוא למעט עכו"ם בלבד דהא לא מפשטיה אמעוט רק מיתורא ודי למעט חד. וגירסת הס' למעט חציו עבד הוא לרבנן דפליגי אריב"ב. ולדידהו מבני ישראל ממעט עבד וההוא למעט חציו עבד ולא דריש חנא דספרי משמעות דמבני ישראל שדרשו בגמ' שם. ועי' בפירוש זרע אברהם על הספרי שם כתב דמאחר דמאחיו צריך למעט עכו"ם לא סגי דלא כתב עוד מ' לגופיה וכמ"ש בתוי"ט שם [פי"א דסנהדרין מ"א] לרבנן דר"א וצריך מ' מבני ישראל לגופיה ע"ש. ולא דק כלל ומלבד דלרבנן דררשי מבנ"י להכשל מי שאינו מבנ"י עכו"ם ועבד. תרוייהי אתמעוטי מינה כל שאינו מכנ"י כנ"ל ולא צריך כלל מאחיו נססשם ומשום הכי היקשה לי' לתיייס שם לרבנן דר"י מאחיו לחה לי ע"ש. בלאו ה"נ גם אי ממעטינן עכו"ם מיניה לא ממ' דמאחיו ממעטינן רק ממלת אחיו לבד והמ' לגופיה. וכמ"ש התויי"ט דמייתי בעצמו שם לר"י דאחיו ממעט עבד ומ' לגופיה ע"ש. ועי' בירושלמי שם איתא טעמייהו דרבנן דריב"ב דמאחיו למעט בני ע"ש. ולרב"ב צריך לעכו"ם ולדידהו לא צריך לעכו"ם וס"ל למעט בני אבל גם זה ממלת אחיו לבד והמ' לגופיה ותלם דין שם מפרש טעמא דרבנן מונמצא בידו ע"ש ולא צריך אחיו להנ"ל

[קל] ואפשר לומר דהנה קושית תוי"ט הנ"ל מאחיו למה לי לרבנן. לכאורה לא קשיא כלל דהא צריך לרבות גרים דס"ד למעט מבני ישראל וכמ"ש תוס' שם סד"ה בני ישראל דשמא יש שום ריבוי ע"ש. אבל על התוס' גופי' יש לדקדק מ"ש גם אההוא דהתם והרי שם אתרבו מאחיו. וצ"ל דס"ל דאי אפשר לומר כן דא"כ לא מצי למדרש מ' דמבנ"י למעט חציו עבד. וכיון דמאחיו ר"ל אפי' שאינו מבנ"י א"כ צריך מ' דמבנ"י לגופיה להפרידו ממלת מאחיו, דאי כתב מאחיו בנ"י א"כ בנ"י קאי על אחיו ולא מצי לרבות גרים. ולהכי הוסיף כאן מ' להורות דמאחיו דרישא הייט אפי' שלא מבנ"י. והדר כתב סבני"י למעט עבד לרבנן וחציו עבד לר"י דהי' ג"כ בכלל אחיו. ומדדריש מ' דמבנ"י למיעוט בפני עצמו ע"כ דגרים מכלל בנ"י או דאתרבי משקים אחר ולא מאחיו וע"כ מייתר הך מ'. ולפי זה י"ל תנא דספרי דריש מאחיו לגרים אליבא דרבנן דריב"ב כ"ב ולא מייתר מ' דבנ"י. ורש"י כתב כגירסא דלמעט עבד וכריב"ב דאא"ל חציו עבד ולרבנן כנ"ל. דא"כ למה לי לתלמודין לחדש דרשא דח' מבנ"י לר"י ורבנן דידיה, נימא דגם הם ממעטין חציו עבד מההוא. ולר"י הוא מיעוט אחר מיעוט אבל לפי זה קשה לדידהו ההוא למה לי: [קלא] וראיתי בפסיקתא זוטרתי פ' חצא [סוף פיסקא כי ימצא] שהעתיק דברי ספרי כדרכו. כתב ההוא ולא הגונב את העבד ולא מכרו עדיין ע"כ, והנה העתיק גם הוא כגירסת רש"י. ומה שכתב ולא כו' נראה דזה הוסיף הוא לפרש שהרגיש דהא מבני ישראל