אוצר המלך קנא

להך לישנא הכי נמי למגע ומשא. דאי אפשר לומר אוהל דוקא. דא"כ הוה מצי לומר איפכא דקתני מה דמגלח אמגע ומשא לאפוקי רביעית דם דאין מגלח אמגע ומשא, ויהי' עצם בכלל ולא רביעית דם

[ע] ובשיטה מקובצת שם בשם תוספי הרא"ש הקשה, הא רע"ק יליף דמגלח מעצם והוא רק אמגע ומשא. וכתב וצ"ל להך שינויא דרע"ק גמרא גמיר דמגלח על רביעית דם גם על אהילו. ובמתני' ל"ד דר"א קאמר ע"כ, ומ"ש גמרא גמיר אין ר"ל הלל"מ רק דקיבל מזקנים שקדמוהו. וכ"כ בש"מ שם אח"כ בשם הר' עזריאל דרע"ק ס"ל כקצת זקנים דרביעית דם לכל ע"ש. ומ"ש להך שינויא צ"ע לכאורה מהיכי תיתי להכניס מחלוקת בין תירוצי הגמ' בזה ופשטה דברייתא דמתנייא סתמא משמע כן. ואולי הוא לשיטתיה דשם [נ"ג ב'] כתב בשם הרא"ש בפירושו עמ"ש שם לאפוקי מדרע"ק דאמר רביעית דם מגלח. הקשה הא נמי שמעינן מדלא תנייה. ותירץ דהוה אמינא דהוא בכלל עצם כשעורה דמיניה אתי בק"ו ע"ש. ואי ס"ד דלרע"ק אין חילוק ברביעית דם בין אהלו למגע ומשא. אכתי נדע מדלא תני אהילו דרביעית דם דע"כ מתני' דלא כרע"ק. וממילא גם מגע ומשא לא דהא בין רבנן בין רע"ק לא מחלקי ביניהם. וי"ל דמשום הכי אמר שם דהוא רק להך איבע"א. ולאינך י"ל דקאי רק אמגע ומשא דיליף מק"ו, ואף דתני סתם הא גם עצם כשעורה תני שם סתם וסוגיא דהכא כאינך שינויי דשם. אבל גם לפ"ד אין מוכרח כ"כ דהוא מפרש שם דכוונו לרע"ק דמתני' דהיינו דהוא משמע דגורס בגמ' כמו שהעתיק הלשון לאפוקי כו' ולא כלפנינו. [ושוב מצאתי בפירוש הרא"ש נזיר הנדפס מחדש בש"ס ווילנא שם איתא הגירסא לאפוקי כו' ע"ש]. וי"ל דכונת הגמ' לא לשיטת רע"ק עצמו רק למ"ש במשנה לדבריו דר"א דבזה דן ק"ו ויבואו לטעות אחריו הוצרך לאפוקי. אבל לפנינו בגמ' הגירסא דאמר רע"ק רביעית דם הבא מב' מתים מטמא באוהל. וכן הוא בהמפרש המיוחס לרש"י. וראיתי בהמאירי לנזיר שם כתב והגירסא הנכונה לאפוקי כו' מגלח כדאי' במתני' ויש גורסין כו' הבא משני כו' ואינה גירסא מיושבת ע"כ. וכפי הנראה הבין דלגירסא זו ממעטינן הא דמשני מתים. וזה באמת אין מתיישב. ובאורח מישור לשם האריך לידחק בזה וסיים בצ"ע, אבל לדעתי פשוט דכונת הגמ' לדברי רע"ק בברייתא דלעיל דקאי לענין טומאת נזיר לגלח, ומשום דהתם תני בבא מב' אמר גם כאן כלשון הברייתא ולא דהך לאפוקי הוא מזה רק מגוף דין הגילוח ברביעית דם גם ממת אחד, ובדברי המפרש שם נראה לי דיש ט"ס. שכתב שם בד"ה לאפוקי כו' קמ"ל סיפא דממת אחד בעינא לה ע"כ, וברור בעיני דמלת בעינא לה ט"ס וצ"ל נמי לא. והבקי בכתבי יד קדמונים ידע דבקל להתחלף נ' בב' ומ' בע' לפני איזה מעתיק. והבא אחריו הוסיף ניקוד על מלת בעי לסימן ר"ת. והגיה לה במקום לא על פי הבנתו בגירסא שלפניו, ונשתבשו הספרים ע"י זה. ועיקר הגירסא לדעתי כמו שכתבתי

[עא] ומל ומלשון מטמא באוהל מבואר דאדרבא דוקא אאהילו קאי הכא, ואע"ג דבברייתא שנאו סתם הכא נקט אוהל, וי"ל משום דדין מגע ומשא מפורש במשנה בסוף הפרק ד' רע"ק ופלוגתת רבותיו. ואף למ"ד וכתובות פ"ד ב'] הלכה כרע"ק מרבו. לא אמר אלא מרבו ולא מרבותיו, דאפילו מחבריו נמי לא כמ"ש ובעירובין מ"ו ב'], וע"כ אמר דסיפא אצטריך לאפוקי מרע"ק דברייתא דאמר גם באוהל דלא נימא דבהא הלכה כותיה וכנזכר לעיל ממל"מ בשם מהריק"ו אליבא דראב"ד. וא"כ אדרבא מסוגיא דהכא מבואר ג"כ דקאי גם באוהל, והתוס' שם ד"ה התם כתבו הכי גרסינן התם כו' וה"פ מרע"ק דבסוה"פ דעל מגע ומשא מגלח ע"ש ובאורח מישור. ונראה דהגיהו כן מכח קושית הרא"ש הנ"ל דע"כ צ"ל דקאי אדרע"ק דמתניתין דאמר רק במגע ומשא כנ"ל, אבל נראה דמשום הכי ג"כ אין המוכרח למחוק הגירסא די"ל דהיה אמינא הא דלא תנייה משום דבפלוגתא לא קמיירי כדמשנינן בכמה דוכתי ואפילו אי אין הלכה כמאן דפליג לא תנייה, כמבואר [ביבמות ט' סוע"א ורע"ב] דרק ב"ש במקום ב"ה לא חשיב להו ע"ש. וא"כ שפיר הוצרך למתניי' בסיפא לסתום הלכה כחכמים ולאפוקי מדרע"ק. וע"ש [נ"ו סוע"ב] סוד"ה רביעית כתבו ג"כ בפשיטות וה"ה דהול"ל על אהילו כו' ע"ש. וכן כתב המאירי [שם בסו"פ ז'] דאע"פ שרע"ק אף באהילו אמר כן כמשנת"ל בשמיעת ששה דברים לדברי חכמים אמר כו' ע"ש וגם בשיטה מקובצת שם בשם פירוש הרא"ש כתב לעיל פרישית דלדר"א אמר אבל רע"ק ס"ל גם אאהילו מגלח ע"כ. וכוון למ"ש לעיל מתוספותיו ומשמע מזה דכתבן יחד