אוצר המלך קמג

בא להוסיף דאיכא מדד דר"א פליג והוצרך להזכיר שם האומר. אבל בקמייתא דהיא ברייתא בפני עצמה שנשנו בה גם דברי ת"ק ולא קיימא אמתני' כלל. י"ל דהוא משנתו של ר' יהודה והוא הי' שונה כן דברי ר"א בסתם. והתוס' כתבו כל זה רק להוכיח דמפחח דמתני' אין מקבל טומאה דהך תוספתא אמתני' קאי. ודלא כספר מלאכת שלמה שם שכתב והוא הדין נמי בסיפא דפליג כו', כדמוכח ולא ידעתי למה כתב לשון מוכח והוא מפורש שם כן] בתוספתא. וזהו ג"כ מ"ש התוס' כו' ע"ש. ומשמע דהבין דגם התוס' כוונו לר"א דמתני'. וזה אינו דליכא בראשונים דפליג על דברי מהר"ם בזה

[נו] ומיהו בדעת רמב"ם אי אפשר לומר כמהר"ם הנ"ל דפליגי באדם בסברא. דהרי לפ"ד בע"ח הלל"מ וכלים דרבנן כנ"ל, ואי לא הי' הלל"מ אלא בבעלי חיים אין ללמוד אדם מיני' כיון דההלל"נמ הי' רק בבע"ח ואדם אינו בכלל בע"ח ואין לדמות בהלל"מ מסברא. ואם לימא דר"א פליג רק אאדם. י"ל דהוא ס"ל דההלל"מ הי' גם אאדם ובהלל"מ גופה פליגי איך היה, ואף דהרמב"ם בהקדמת פירוש המשנה כתב דבהלל"מ לא שייך מחלוקת. כבר הביא בתשו' חו"י [סי' קצ"ב] הרבה נגד זה ויש עוד טבי כמ"ש במקום אחר. ועכ"פ לרבנן אדם דרבנן בכלים וגם עכו"ם אינו בכלל ההלל"מ דבע"ח כמו שכתבתי לעיל. ומהר"ם משמע דס"ל כהר"ש [פרק ח' מ"ב] הנזכר לעיל דלא קיי"ל כההוא תוספתא דאין הנזיר מגלח, וי"ל דלדידן הכל אוהל גמור מדאורייתא. והא דבכלים לא מהני לטהר ולחוץ היא גזרה דרבנן ובבע"ח לא גזרו ובאדם ס"ל דפליגי בסברא למי לדמותם כנ"ל, ולכאורה יש לעיין דבהך דאין נזיר מגלח איתא בתוספתא שם בריש פרק ט] ר' אליעזר אומר נזיר והמת תחת כו' יע"ש. ולפ"ד הר"ש הרי ר"א ס"ל גם בבע"ח אין נעשה אוהל לטהר ולחוץ כלל. ואולי שם גרסינן אלעזר בלא י' הוא בן שמוע וכאן בי' והוא ר' אליעזר הגדול בן הורקנס שהרי ר"י אומר בשמו. אבל לפנינו בתוספתא בתרוייהו בי' וגירסת אור הגנוז שם [בריש פרק ט] ר' מאיר. אבל גם בהר"ש הגירסא ר"א. וגם דשם אמר אח"כ גם בטומאה שבכותל כו', ודבר זה איתא ג"כ שם [בפרק זו הל' ו] ר"א אומר כו' ואין חייבין כו' ע"ש. ולא הוגה שם באור הגנוז כלום וגם שם איתא לפנינו אליעזר בי'

[נז] אבל באמת זה אינו כלל, לפי מ"ש הר"ש שם הטעם משום דהוא אוהל שאין עשוי בידי אדם, וכר"י דיליף אוהל אוהל ממשכן בסוכה [כ"א ריש ע"א] מלבד די"ל דזהו רק באוהל עצמו ולא במעמיד אוהל. כיון דהאוהל עצמו עשוי בידי אדם דמי למשכן, ובמשכן לא הי' איזה דבר מעמידו רק נתון על גבי דפנות. ואם נימא דניליף גם זה ממשכן ניליף דבעינן שיעמוד על גבי מחיצות דוקא. וע"כ דילפינן רק בענין האוהל המאהיל לבד. בלאו הכי נמי גם לענן האוהל עצמו. י"ל דמהני מדאורייתא כשיחדו אח"כ לאוהל. ועל דרך שאיתא בסוכה [שם ב] לחד מ"ד בשוורים הואיל ומגינים כו' ע"ש, ומייתי לה הר"ש שם דמהני למלא אגרוף מיהת ליחשב אוהל מדאורייתא ע"י זה. דהרועים עושים אותו עתה לאוהל עליהם ודר"א לא אמר אלא בגמל ע"ש. וי"ל דגם למאן דפליג שם היינו שם דגם עתה לא שינה השוורים לעשותם אוהל, רק הרועים נכנסים תחתיהם כמו שהן עומדים ורועים להיות מוגנים תחתיהם. וכן מה דפריך שם ממטה שתחתיה מנעלים וסנדלים שמש שמשימים אותם תחתיה והיא כמות שהיא עשויה לגבה. ואנן בעינן מתכוין לעשותו אוהל כדפירש"י [שם כ' סוע"ב] ד"ה בידי אדם. אבל אם שינה לייחדה לאוהל שפיר חשוב אוהל הנעשה בידי אדם, כמבואר בתוס' [שם סוף ע"א] ד"ה והרי דלת כו' בידי אדם הוא דמדעת הונחו לשם אוהל ע"ש. ואע"ג דקרי להו דלתות מבואר דהיו לוקחים דלתות מבתים ואהלים. והיינו כדי שלא יהי' דבר המקבל טומאה. וכמ"ש הריטב"א בחידושיו שם רק עתה מניחם על גבי השוורים להיות אוהל וכתב בפשיטות דהוא אוהל בידי אדם וגם להריטב"א בחידושיו שם שתירץ באמת קושית התוס' שם אדלת, דבעינן מתחלתן עשוי לאוהל מש א"כ בדלתות ע"ש מלבד די"ל דלא אמר זה אלא שם דקאי אדר"י דס"ל לס"ד דלא מהני דלתות רק שוורים דוקא ועכ"פ גם למסקנא הם שוים, וע"כ דס"ל דחשוב שלא בידי אדם, אבל ר"א אף דמוקי לי' הר"ש כר"י בהא דאוהל שלא בידי אדם לא מהני. מ"מ בההיא דדלתות י"ל דלא ס"ל כר"י רק כרבנן וכסתם משנה דהו מניחין דלתות על גבי שוורים, וס"ל דדלתות עדיפי דחשיב נעשה בידי אדם והוי אוהל דאורייתא ומהני לחוץ. בלאו ה"נ נראה