אוצר המלך קלא

עכ"פ מבואר מריטב"א דס"ל בהא ג"כ כרמב"ן דגם תבואה וגרוגרות חוצצין וסותמין. וע"ש הם כתבו עוד די"ל דחוצצין לאו דוקא דבמשנה ליתא לשון זה. ורמב"ן לטעמי' דיישב לפני זה שם קושיית תוס' שם אהא דהיא גופה תיחוץ בדרך אחר, ועי' בש"מ שם בשם הרשב"א כתב אהא דרקיק דאי עבה וממלא כל הכותל [צ"ל החלון] אע"ג דלא מבטל לי' חוצץ כדאיתא בסמוך ע"כ, ור"ל בחידושיו שם אח"כ שלא הועתק בש"מ. וצ"ל דהוא פירש שם כרמב"ן הנ"ל בסיום דבריו. והנה מה שכתב דחוצצין לאו דוקא. בזה התוס' לא ס"ל כן

ובלאו הכי צ"ע. מא הועילו בזה דאכתי מה מקשה נימא דהך חוצצין דוקא ודסותם כולו. ובמשנה דלא אמר חוצצין הרי לא אמר ג"כ ממעטין ג"כ. ויש לפרש דסותם. אך הרמב"ן שם כתב עוד דאע"ג דקתני חוצצין מיעוט הוא שהרי אין ממלאין החלון דהאיכא קופה וחבית ע"כ. וזה כתב גם הר"ש (פרק ו' דאהלות מ"ב] ע"ש והרא"ש בהל' טומאה ע"ש. ומהרש"א בב"ב שם על דברי תוס' הנ"ל הביא דברי הר"ש. וכתב אבל התוס' נראה דלא ס"ל זה דהא חוצצים דקתני בתו"ג משמע להו סותם לגמרי. וצ"ל דמחלקים בין כלים לאוכלין ע"ש. ולא ידעתי מאי משמע והם כתבו רק דחוצצין. משמע דסותם לגמרי והיינו שלא נשאר שום חלל פתוח והרי זה אמת דסתום כולו, ומאי נ"מ אם מקצתו סתום על ידי הקופה והחבית דמקבלים טומאה, מ"מ סוף החלל סתום לגמרי ושייך לשון חוצצין ולא לשון מיעוט. רק דהר"ש חידש דלענין הדין דלא צריך ביטול מאחר דאותה הסתימה שעל ידי הקופה וחבית לא מהני לחוץ ולמעט. הרי הוא כמו שאינו וליכא סתימת כולו אליבא דדינא שיועיל מדין סתימה ולכן צריך ביטול, ועל זה אין סתירה מלשון חוצצין כלל. אך מ"מ גוף הד' אמת דמלשון התוס' שכתבו כלי חרם כו' משמע דלא אמרו אלא בכלים וכמו שכתבתי לעיל, והיינו דלא ס"ל סברת הר"ש הנ"ל דגם לענין הדין כיון דסתום כולו וליכא חלל פתוח הרי כולו סתום. והרי הרמב"ן שכתב ג"כ סברת הר"ש, עם כל זה תחלה כתב לחלק בין כלים ואח"כ כתב דחוצצין לאו דוקא, הרי דלא פסיקא לי' סברא זו וגם הריטב"א מגילה שם לא כתב כלל סברא זו משמע דלא ס"ל

[לה] ונראה דגם הראב"ד שהעמיד השגתו על דברי רמב"ם [שם בהל' ב"], ושם כתב לשון מיעוט [והיל"ל טפי בהל' א'] על מ"ש סתם או מיעוט דבזה בא לחלוק עליו משמע דשם דקאי באוכלין, ובתבואה שהיא ג"כ אוכלי אדם גם הוא מודה דאין חילוק בין סתם למיעוט. ולפי זה תמוהים לכאורה דברי הכ"מ שכתב מההוא [דהל' א'] דפליגי ולפי מה שכתבתי בההוא גם ראב"ד ותוס' מודו. אבל נראה דהוא דק יפה במה שהביא דברי ראב"ד [שם בהל' ד'] ולא במקומו [בהל' ב'] אבל שם [הל' ב'] כתב גם רמב"ם לשון מיעוט אבל [בהל' ד'] כתב רמב"ם סתם בכלי חרס כו' ע"ש. ולפי שבריש הפרק שם כתב חלון שסתמו כולו או שסתמו עד שנשאר פחות מטפח. הנה כתב גם על מיעוט לשון סתימה, ואולי גם סתם דכאן אין ר"ל כולו ע"כ מייתי ממה שכתב בפירוש סתם או מועט דחזינן דחילק בלשונו ביניהם. וא"כ סתם דכאן ר"ל סתימה ועיקר ד' מלשון סתם דשם בכלי חרס. וכן משמע ממה שכתב שם ומ"ש וצ"ל כלי חרס מאוס ונקוב כו' נלמד שם מהסוגיא ע"כ. ולשון נלמד מגומגם שהרי הוא מפורש בגמרא [שם כ' רע"ב] להדיא. אבל משום דשם קאי למעט ורמב"ם קאי לסתום נקט לשון נלמד, היינו לשי' דלא מחלק ביניהם למדה משם. ועיין בתיו"ט [פ"ו דאהלות סוף מ"ב] מה שכתב יש ראיה יותר מבוארת כו' ע"ש. ולפי מה שכתבתי גם הכ"מ כוון לראיה זו דעלה קאי שם וכמו שנתבאר. ועי' עוד שם מה שכתב שהרמב"ם מדמה כלי חרס לתבן וגרוגרות ע"ש, משמע דפשיטא לי' דבגרוגרות ותבן מודו כולי עלמא דגם סתימה לא מהני. ובאמת הר"ש פליג בהדיא גם על זה ודשם לא נזכר סתימה, רק הרמב"ם הוא דס"ל דשם הוא סתימה כנ"ל, ונראה דמשום הכי דייק ונקט בסוף דברי תוס' וראב"ד ולא הר"ש דפתח ביי, ולמד גם כן ממשמעות דבריו כן

אבל חידוש דלא ביאר בתחלת דבריו פלוגתא זו שבין הר"ש והרע"ב לתוס' וראב"ד. וגם תימא דלפי דבריו הנ"ל לדחות ראיית ה"מ דהרמב"ם פליג בחזקת היד. דהא שם גם תוס' וראב"ד מודו ולא לומר רק דיש ראי' יותר. ומה שכתב דהכ"מ לא כתב ליישב הוכחת התוס', ע"ש דלא חש ליישב אידך ראיה דתוס' ממגילה. נראה דהבין דזה לא קאי לראי' לחילוק הקודם רק