אוצר המלך קכז

ר' יהודה ואמר דאם כו' אין חוצצין. וע"כ מ"ש אם יכולין לרבותא אמר דאי אין יכול לקבל מעזיבה בינונית כ"ש דאין חוצצין רק אפי' אם יכולין כו' ג"כ אין חוצצין, ולא בא למעט בזה אם יכול, רק בא למעט יכולין לקבל מעזיבה ונה דבזה מודה דחוצצין. ואע"ג דלא אמר אפי' אם כו' שפיר מובן מעצמו דלרבותא אמר זה. ואין צריך לפרש דאם יהיה הפסק אויר טפי ונקב גדול יותר דכ"ש דלא יחוץ, וכיוצא בו בלשון הברייתא דתוספתא שם לפני זה הנזכר לעיל ג"כ מדברי ר"י אם מכניס כו' ונוגע כו' לגירסא דילן. ע"כ מ"ש ונוגע ר"ל אפי' נוגע וכ"ש אינו נוגע דמפסיק ולא בא למעט אינו נוגע כלל. והנה לכאורה כאן ראינו שגם, ר"י ס"ל הכא שיעור דמעזיבה ובמעזיבה רכה כר"מ. ואי נימא דגם בפרטות השוין ס"ל לשער במעזיבה לפי זה ע"כ ג"כ ר"ל רכה וכר"מ, וא"כ כשאין שוין דס"ל דכמלא החוט מביא ע"כ דבזה יכול לקבל מעזיבה רכה, דאי אפשר דשאין שוין יהי' חמור כשוין, וא"כ התוספתא דבית שנסדק דמלא החוט מפסיק היא דלא כמאן

[כז] ובלאו הכי נמי נראה דא"א לומר דגם ר"י ס"ל כר"מ בשיעור דפרעות, דא"כ הי' לי' לומר דברי ר"מ ור"י ולא לשנות דבריו ליחיד ודכל חכמים שבדורו פליגי. ובכל מקום חכמים דר"מ ר"י ומשמע דגם ר"י פליג. וע"כ דלא אמר ר"י הך שיעור דמעזיבה אלא שם בחבלין וסריגין דהניחום שם לתקרה החוצצת בין בית לעליה. וכמבואר ברש"י שם ריש ד"ה חוצצין אם שטחו מקורה לחברתה נעשו תקרה ובטלו כו' ע"ש. ואפשר לומר הטעם משום דדרך לשום עליה מעזיבה וע"כ שיערו שם במעזיבה אבל פרעות הגדר שאין עשויים לשום מעזיבה על גביהם לא שיער במעזיבה רק בחוט. וברייתא דבבית שנסדק הנ"ל ר"י הוא. ואע"ג דשם הוא בסדק שבתקרה ומעזיבה. אפשר דמ"מ אינו עשוי ועומד לתת עליו מעזיבת טיט לסתמו שם. דאפשר שישאירם כך כיון דכל המעזיבה שלימה אך דלפי זה ע"כ כמלא החוט אין יכול לקבל מעזיבה רכה, ואפי' בפחות מזה דבסתמא אין השיעורים שוים. ובתקרה העשויה ליסתם במעזיבה ודאי דיש להחשיב כסתום טפי מבפרעות שאין עשוי ליסתם. ולכל היותר די כשנאמר דכי הדדי נינהו, ור"מ דנקט שיעור במעזיבה דהוא ס"ל כחכמים דגם בפרעות השיעור תלוי בקבלת מעזיבה אלא דהם אמרו בבינונית והוא אמר ברכה, ונ"מ דכשאין שוין דאי אפשר לקבל מעזיבה אפי' תימא דרואין ככבושים באבנים בעי' שאח"כ יגעו זה בזה. ור"י ס"ל דבפרעות לא תליא במעזיבה כלל רק השיעור בחוט, אבל ע"כ אי אפשר לומר שיחשובו בפרעות כסתום כשהנקב גדול יותר מבתקרה. וע"כ דבמלא חוט אין יכול לקבל מעזיבה רכה ג"כ. וקשה על דברי מהר"מ הנ"ל, והי' אפשר ליישב קצת דהא דבסככות ופרעות כשיכול לקבל מעזיבה חוצצין ושם הוא להקל, כתב הר"ש שם [סוף משנה ב'] משום דלענין חציצה מדאורייתא אין טומאה עוברת בפחות מפותח טפח ע"ש. ולר' יהודה דתוספתא הנ"ל דבאינו יכול לקבל מעזיבה רכה אין חוצצין משמע דלא ס"ל הא דמדאורייתא בעי פותח טפח. ואפשר לומר דס"ל מדאורייתא והללמ"מ שיעורו כמלא החוט להעביר טומאה. ובתקרה דעשויה לקבל מעזיבה החמירו חכמים להעביר גם באין יכול לקבל מעזיבה רכה. ובסככות ופרעות דלא שייך לדידי' שיעור קבלת מעזיבה דאין עשוי לכך. הניחו לענין חציצה על של תורה, ולפי זה ע"כ צ"ל דכמלא החוט וגם בפחות אין יכול לקבל מעזיבה בינונית ג"כ. וכן משמע קצח מסדר התוספתא הנ"ל לפי מ"ש דר"י פליג אר"מ וחכמים, כי היכי דחכמים מחמרי אדר"מ ה"נ ר"י מוסיף להחמיר אדחכמים לענין הבאת הטומאה, וס"ל דגזרו בהבאה שם בסככות ופרעות השיעור דהלכה למשה מסיני לענין חציצה. ומשום הכי ג"כ נקט ר"י שם יכול לקבל מעזיבה דהוא פחות ממלא החוט

[כח] אבל העיקר נראה לי דבאמת גם ר"י לא פליג אהא דצריך פותח טפח להעביר טומאה. והא דפליג הכא הוא מטעם אחר דהרי מבואר ובב"ב י"ט ב'] דלחוץ בפני הטומאה בעינן שיבטל אותו דבר שם יעו"ש בכל הסוגיא וזהו כונת רש"י (חולין קכ"ה ב'] הנ"ל שכתב ונעשה תקרה ובטלו, היינו משום דאי לא בטלו אינו חוצץ. וע"ש בתוס' שם ד"ה שלא מ"ש אסיפא דהתם דשלא כנגד הנקב טהור אף דלא בטלו ובמהרש"א שם ביאר כונתם דאף דשם אין סותם כולו מ"מ מועט לא שייך יעו"ש. ובפי' הרשב"א שם ביאר הדבר יותר ע"ש וכן בחירושי הר"ן שם, והיינו שם שפרסן באויר. אבל ברישא שנתנו על