אוצר המלך קיט

אחד תרי רואין כהאי גונא אמרינן דכחד חשיב וכר"י בשריב"ב הנ"ל כן נראה בפירוש הך ברייתא ולפי זה אינו ענין לדרמב"ם ושפיר מיירי התוספתא כשיכול פרע היוצא לקבל מעזיבה אף דהתריפו והא דהשמיט הרמב"ם כל דינים הללו דתוספתא ולא כתבן בחבורו, י"ל דס"ל דכל הני רואין דתוספתא הכל מדברי ר' יהודא ברישא שם בסככות דר"י אומר רואין את התחתונות כו' כנזכר לעיל. והך רואין כשש"מ ודאי הוא רק מדר"י דהוא ס"ל כן במשנה דעירובין הנזכר לעיל ות"ק שם פליג עלי'. וע"כ דהכל מוסב אר"י אומר דרישא והגר"א הגיה בהא דהיו נתונות על גבי הגדר ר' יהודא אומר רואין כו'. הנה הבין בפשיטות ג"כ דהוא מדברי ר"י, ומה שהוצרך להגיה בזה ולא דהכל קאי אר"י אומר דרישא, נראה משום דמשמע לי' כמו ברישא דפתח ואלו הן הסככות אילן המיסך על הארץ דזהו לפרש מהו סככות לדברי הכל, וכמו שהוא ג"כ במשנה שם בסתם ואח"כ אמר ר"י אומר כו', הכי נמי בסיפא מה שאמר אלו הן הפרעות פרע היוצא מהגדר זהו לדברי הכל ולא מדר"י. ולפמ"ש לעיל דבגמ' איתא אבנים היוצאות ומה שכתב בתוספתא פרע היא משום סיפא דהיו נתונות כו'. דקאי בקוצים כנ"ל, א"כ שפיר י"ל דהכל מדר"י דהוא היה שונה בלשון זה פרע היוצא. ועכ"פ כיון דהכל מדר"י והוא לשיטתו בעירובין הנ"ל דס"ל רואין ואנן לא קיי"ל שם כותיה ובעינן בריאה לקבל אריח דלא אמרינן רואין. הכי נמי הכא לא קיי"ל כותיה בהנך כולהו ג' בבי דרואין דקאמר ומשום הכי לא כתב רמב"ם כל זה

יד] ועיין בתוס' [נדה נ"ז א] סוף ד"ה אילן מייתי הא דתוספתא ר"י אומר רואין התחתונות כו' לפרש הא דסככות דרבנן, עיי"ש ומשמע לכאורה שם בתחלת דבריהם דמה שכתבו הענפים המובדלים זה מזה כו' ע"ש, כונתם ג"כ כהתוספתא דמייתי דמובדלים בגובה אלו למעלה ואלו למטה וכן הוא בתידושי מהר"ם לובלין שם ע"ש ומפרשי דר"י לפרושי רישא דאילן המיסך על הארץ קאי. ומשום דסתם אילן אין ענפיו מכורכים ושוין, וכמ"ש בפירוש הר"ש שם בפירושו להך תוספתא דדרך נופו אילן כן ע"ש, ומפרש ר"י הטעם דרואין וס"ל דדברי ר"י אלו הלכה הוא וליכא דפליג, ולא כל רואין שוים דהא בהאי רואין דדיומדין הנזכר לעיל בחד רואין אמרינן לד"ה וגם העקומה רואין כאלו פשוטה עגולה רואין כאלו מרובעת במשנה דעירובין [י"ג סע"ב]. דעת רוב הפוסקים דדברי הכל הוא ולא מדר"י וקיי"ל כן דהך רואין אמרינן. וע"ש בריטב"א שם בשם הראב"ד ובשם רבותיו. ומ"ש [שם י"ד א'] ר"י בר"י אומר רואין העליונה כאלו כו' ואמר אביי ר"י בר"י ס"ל כאבוה כו' דאית לי' רואין דלכאורה דמי לדהכא. ע"ש בריטב"א שם ד"ה ריבר"י כתב דגם הך רואין הוא אפי' לרבנן ע"ש. וגם לפמ"ש שם בתוס' ד"ה ובלבד ובתוס' [סוכה כ"ב רע"ב ד"ה הא דלרבנן לא אמרינן רואין אע"ג דחבוט רמי [למסקנא דסוכה שם עכ"פ תוך ג' טפחים] משום דבעינן יכול לקבל אריח דוקא. וכמו דלא אמרינן לבוד בפחות מג' טפחים בב' קורות יעו"ש. ג"ה לא קשיא דזה לא שייך הכא דהא דבעינן יכול לקבל מעזיבה אינו אלא בהפסק אויר דבטומאה הלכתא גמירי דלא אמרינן לבוד באמצע כמ"ש בסוכה י"ח א']. ומדאורייתא אפילו יכול לקבל מעזיבה מפסיק ותוך ג' טפחים דאמרינן חבוט רמי גם לענין טומאה גבי קורות דאתי עלה בסוכה שם, ואם כשיהיו מונחים יחד ליכא אויר מפסיק לא צריך לקבל מעזיבה. דלא צריך בזה רואין אלא דבזה גם דאורייתא מהני דחבוט רמי הוא מדאורייתא והלכה למ"מ. וע"כ הא דסככות דרבנן כשהוא יותר מג' טפחים דבזה לא אמרינן חבוט רמי בפחות מטפח כמ"ש בסוכה שם, ואע"ג דבקורות שם אינו מביא בכה"ג גם מדרבנן ולא אמרינן רואין. צ"ל דרק בסככות גזרו חכמים לומר רואין כו' גם ביותר מג' טפחים. ואפשר משום דבאילנות איכא טובי דתוך ג' טפחים ע"כ גזרו בכולהו, ומ"מ קצת דחוק, דלפ"ז בסככות לא שייך שיעור דלקבל מעזיבה כיון דקאי באין עומדין בשוה ואמת דבתוספתא לא נזכר שיעור דלקבל מעזיבה רק בפרעות ובסיפא במובדלות כנזכר לעיל. אבל לשון המשנה דאחר הא דלקבל מעזיבה אמר אלו הן הסככות כו, משמע קצת דאתרוייהו קאי, וכן כתב הר"ש שם בפירוש לדברי ר"י בתוספתא דמשמע ממתני' דלקבל מעזיבה אסככות ופרעות קאי ע"ש. וידוע ג"כ דתוס' דילן לקוחים על הרוב מתוס' שאנץ שחיבר הר"ש משאנץ המפרש למשניות זרעים וטהרות וגרירי בתרי' תדיר. וע"כ נראה יותר לפרש מ"ש בתחילת דבריהם בסתם ענפים המובדלים כונתם אעומדים בשוה. וכמ"ש הר"ש שם בתחילת דבריו בפירוש המשנה דרך הנופות של