אוצר המלך קיג

בס"ד שו"ת בדין טומאת אהל על דבר שאלתו לתקן לכהנים מאוהל הטומאה. הנמשך לכל בתי הרחוב המחוברים דרך הזיזים שבכתלים וצינורות הברזל שבראשי הגנות. אל ידי סדק כל שהוא שיעשו בהזיזין. שלא יוכל לעבור הטומאה כדתנן [בר"פ י"א דאהלות] בבית שנסדק, ובזה שואל כבוד מעלתו שכבר הסכימו עמו גדולים, אך בהצינורות אי אפשר לעשות הסדק על פני כולו. כי יזובו מי הגשמים למטה ושואל אם יועיל לתקן על ידי נקנים שיעשו בהם כנגד הסדקים שבזיזין, בענין שלא יהי' כשיעור טפח שלם: א) הנה הא דהבית שנסדק הר"ש והרא"ש והרע"ב פירשו אגג הבת שנסדק. אבל הרמב"ם בפירוש המשנה שם כתב, וזה כשנסדק הגג כולו והכתלים הנושאים הגג עד הארץ ע"כ. וכן כתב בחבורו (פט"ז מהל' ט"מ סוף הל' ו] בית שנסדק גגו וכתליו ונעשה ב' חלקים כו' ע"ש. ונראה דסתימות לשון המשנה בית שנסדק משמע כן. ואע"פ שמצינו ברפ"י דאהלות] ארובה שבתוך הבית. וכתב בפירוש הר"מ שם ר"ל בגג הבית וכן שם ופרק י"ב ריש משנה ד) שפחתו בתוך הבית. כתב הר"מ בגג הבית כמו שכתב בארובה ע"ש. שם לשון בתוך הבית ר"ל באויר הבית אבל הכא לא משמע כן. דאי אגג לבד קאי היה לו לומר גג או תקרת הבית שנסדק ואין הגג לבדו נקרא בשם בית סתם כלל ועיקר הבית הם הכתלים ובהשגת הראב"ד שם מפרש לה אכתלים [ומביא שם מלשון התוספתא כותל שנסדק ובתוספתא שלפנינו לא נמצא לשון זה. וכן הר"ש שם העתיק התוספתא כלפנינו ואדרבא רצה לדקדק משם כלשון שני דידיה דאגג קאי ע"ש יעו"ש. וגם הר"ש בתחלת דבריו מפרש כן

ב) ועיין שם שכתב איירי שהגג פרח לאויר לחוץ כנגד הסדק כו' אע"פ שיש בסדק כשיעור כו' ובשאין גיפוף בסדק איירי דאי יש גיפוף אסור טומאה כו' טהורים דאפי' בחלונות כו' ע"ש. ואחר מלת אסור יש בדפוס ציון ב' נקודות לסימן סוף הדבור. ובדפוס ווילנא החדש הדפיסו מלת טומאה שאחריו באותיות מרובעות כדרכם בתחלת דבור, ובגליון לשון המשנה שם אחר תיבת שבחוץ כתב גירסת הר"ש טהורים, והיינו כפי מה שהבינו דמלת טומאה הוא ציון ללשון המשנה ומסיים טהורים. ומה שכתב שהגג פרח. הגיה בהגהות הגמרא ונכתב בצידו שם דנ"ל פתוח. ומה שכתב אע"פ שיש בסדק. כתב בהגהת הרב"צ מווילנא אולי צ"ל שאין בסדק. ומה שכתב אסור. כתב בהגהות הגאון ר"י עמדין שם דצ"ל טמאין. ומדברי כולם נלמד דהבינו דמפרש אסדק בגג, וצריך לומר לפי זה מה שכתב שאין גיפוף ר"ל שהסדק על פני כולו ואין הגג גפוף בקצהו. ולא ידעתי איך יפרשו מה שכתב אח"כ ואפי' בחלונות כו' אהייא קאי. וגם הרי סיים שם אח"כ להדיא ולפי שיטה זו שפירשנו איירי שנסדק כותל הבית כו' ע"ש. אבל באמת הדבר ברור דבטעות הציגו ב' נקודות להפסיק ופשוט דמלת אסור ט"ס וצ"ל אפי' וכמו שהגהתי בגליון הגמרא שלי, ומצאתי בספר עץ החיים למהר"י חאגיז על משניות העתיק שם דברי הר"ש כן ומלת אפי' מוקפת. ונראה שהוא הגיה כן במקום אסור והוא הגהה נכונה ואמיתית וקל להתחלף פ' בס'. והנה גם הר"ש בתחילת דבריו סתים דר"ל כותל הבית. ועל זה כתב דמיירי דהגג פרח, ר"ל נמשך ויצא לאויר שחוץ לבית כנגד הסדק ויש שם אוהל מבחוץ ג"כ ועל זה הוא דין המשנה דאם הטומאה בחוץ תחת הגג היינו במקום שפרח ויצא. אז אע"פ שיש בסדק כשיעור ר"ל ד' טפחים לב"ש וטפח לר"י. אפי' הכי אין מביא טומאה לפנים דרך הסדק. דהני שיעורים לפ"ז הם בסיפא לטמא והכא גם בזה לא נטמאו. ולפי שאח"כ הוקשה לו ע"ז דבכל מקום פותח טפח מביא טומאה. בא לפרש כאן דלא תימא דבסדק מוגף מיירי דמשום סוף טומאה לצאת מטמאינן בפתחים נעולים ולהכניס לא. על זה אמר דאי אפשר לומר כן דסדק לא דמי לפתח ואי יש גיפוף בסדק אפי' טומאה