אורח לחיים ט

ולכן יאמינו לעולם בנביאים העתידים ועד"ז פרשתי המכילתא הביאה הרמב"ן פרשת יתרו. הנה אנכי בא אליך בעב הענן הריני קורא לך מראש ההר וכו' וקצרתי ובזה פירשתי מ"ש הכתוב בפ' בהעלותך ויאמר משה לחובב וכו' ויאמר משה אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים והגאון במגלה עמוקות על התורה כתב בכאן נרמז בר"ת ח"נותינו ב"מדבר ו"היית שם חב"ו היוצא מפסוק חיל בלע ויקיאנו וסתם הדברים ונא פירש כוונתן ויובן לענ"ד עפ"י מ"ש כי מיתת נשיקה הוא אתדבקות רוחא ברוחא כי הקדושה טבעה להמשיך את מינה ולכן אם האדם רשע נפשו שוקקה לצאת ממנו אך הוא מקושרת בטבע תולדות האדם שכן חיברה היוצר מתחילה ונמשכת על ידי קדושה הבאה אליו אף אם אינה גדולה כ"כ בכמות וכענין שאמרו בצדיקים נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות וכמ"ש באוה"ח בפסוק אל תיראו כי לחמינו הם סר צילם מעליהם וה' אתנו כי כמו הלחם שניצוץ החיות שבו נמשך לקדושת נשמת האדם כמו כן כחן שע"י שה' חתנו תוסר צילם שהוא צל הקדושה והניצוץ הקדוש המחיה אותם ע"ד נתן בו עיניו ונעשה וכו' ע"ש וכן פירוש האר"י ז"ל רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה יש"י ויובן עפ"י זה מה דאמר מתחילה תביט ושוב שינה הלשון ואמר תראה ע"ד שכתוב רש"י בפ' חוקת והביט חל נחש הנחושת דראי' היינו ראיה בעלמא והבטה היינו בכוונה (ודברי רש"י לקוחים מהירושלמי דר"ה פרק ראוהו ב"ד ומפרשי רש"י לא הראו מקומו ועיין בתוספות ריש ב"מ בהא דהבטה בהפקר ובתשובה א' כתבתי בהא דבנן של קדושים וכו' עיין מ"ח סי' ש"ז) והנה אין ספק שענוש לצדיק ע"י ראות עיניו אין זה בראיה בעלמא רק כשמתכוין לזה להמשיך הקדושה חליו ולכן אמר נתן בו עיניו והענין ידוע כי ראיית העין הוא שיוצאים ממנו נצוצי אור שמתפשטים והולכים עד מקום החפץ ושוב חוזר אליו עם תמונת החפץ ההוא ובסוד אור ישר ואור חוזר ולכן כשנותן בו עיניו בכוונה והוא ממשיך אליו ניצוצי קדושה שלו בדרך אור ישר ונדבק אליו ניצוץ הקדוש המעורב ברע שברשע שהוא חיותו וחוזר ובא אל הצדיק באור החוזר וממילא שהרשע נעשה גל וכו' ואז אף בראיה בעלמא בלא כונה רואה הגל לפניו ולכן אמר הכתוב רק בעיניך תביט דהיינו ההסתכלות והבטה בכוונה ואז ממילא ושלומת רשעים תראה אף בראי' בעלמא ועד"ז חמר הכתוב ה' ני בעוזרי ואני אראה בשונאי ע"ד שכתבתי בשם חוה"ח סר צילם מעליהם וה' חתנו וכו' ולכן כחן חמר כשהשם לי בעוזרי שהקדושה הגדולה עמי אז חני תראה בשונחי וידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בטעם כי קדושי עליון הרבה מהם שבחו לעולם ממקום פגום על ידי ביאת איסור כי כל נשמת קדושי ישראל היו תלויים באיפתו של אדם הראשון ובעת שחטאו נפלו ניצוצי קודש לשורש הרע מקור החיצונים והמה יונקים שפע הקדושה והם מוציאין הנשמות הקדושות במקומות פגומים כדי שישארו ת"י אבל עפ"י הרוב הנפש הקדושה מתגברת נשוב לשורשה ועי"ז אדרבה נהרס מדרגת הרע ביותר כי מוציא עמו שאר ניצוצות הנוגעים לשורשה וע"ז נאמר אשר שלט אדם באדם וכו' ולזה היה לידת אברהם מתרח וכו' וכן ענין תמר ורות וכו' ו כן דוד שהיה משורש קליפות מואב הוא הכניעם כדאיתא בסנהדרין ויך את מואב וימדדם וכו' היינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזל נרגא כלומר לפי שהי' משורש הזה היה מתגבר עליהם ומכניעם וכו' ועיין בנזה"ק דף קי"ט מ"ש עפי"ז בפסוק יתן ה' האשה הבאה אל ביתך יכו' ובמדרש רות דברים נפלאים ולכן כאשר נתגייר יתרו שאמרו עליו שלא הניח ע"ז וכו' מאד שמחו נקראת בואו כי אחרי שהיה משוקע כ"כ בעומק ובכח בחירתו עשה חיל לעלות מידי עליתו יעלה עמו כל העשוקים משרשו לבל ידח מהם נדח וידוע מ"ש ז"ל שסיבת הדבר שסובב הוא ית' להניעם ארבעים שנה במדבר עד תום הוציא ניצוצות קדושות אשר שבה ס"מ שר המדבר בעת נפלם בחטא אדה"ר שכדי להוציא בלעו מפיו הוצרכו להיות שם ס"ר נפשות ישראל ומלכם בראשם שע"י הקדושה הגדולה כי רבה נמשכו הניצונות ונתקנו לשוב לשרשם וכאשר האריך הקדוש באוה"ח בפסוק ובהאריך הענן ועוד כמה מקומות

ובזה יומתק מאמר משה לחותנו שאמר לו אל נא תעזוב אותנו כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר