אורח לחיים שפא

וכן התפלל דהע"ה ידבר עמים תחתינו וכו' וכן הוא זוכר מה שאנו זוכרין תמיד ומקבלין אלהותו ועול מצותיו וכו' כמ"ש הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו ומי כעמך וכו' ולתתך עליון וכו' ע"ש שהם רומזים שהשי"ת זוכר תמיד על כל הנ"ל ר"ל על כל הטובות שהבטיח לישראל וזוכר מה שאנו מקבלין אותו עלינו וזוכר כל הטובות המרומזים בפסוקים אחרים וכו' וכן איתא בספרים שיעקב אבינו ע"ה קיים מצות תפילין במקלות אשר פיצל ברהטים כלומר שקיים כוונת פנימיות של מצות תפילין התלויים במחשבה וזהו פי' מה שאמרו בגמרא שהקב"ה מניח תפילין היינו כוונה פנימיות שהוא זוכר מה שמרמז בפסוקים הנזכרים בגמרא כנ"ל

והותירך ה' לטובה בפרי בטנך ובפרי אדמתך וכו' לשון והותירך הוא כמו די והותר לשון מותרות כלומר שיתן לך השי"ת בכולן מותרות לטובה בפרי בטנך וכו' וזהו פי' והרקותי לכם ברכה עד בלי די ר"ל לא שיהיה די בלבד אלא שיהיה בכולן מותרות וזהו די והותר ואמר לטובה כי לפעמים ח"ו מותרות לרעה כענין שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו וכו' ולזה אמר שיתן לך מותרות ולטובה

ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה להבין הכפל וגם מה שאמר רק למעלה מלת רק לכאורה מיותר ונראה דידוע דבחי' פנים הוא בחי' רחמים ובחינת אחוריים הוא בחי' דין וזהו שאמר לראש שתהי' בחי' ראש בחינת פנים ולא לזנב בחי' אחוריים בחי' דין ואמר והיית רק למעלה דהנה האדם צריך להבין תמיד שפלותו ולהחזיק א"ע באין ממש כי באמת כל כוחותיו ושכלו ומעלותיו הם אינם שלו רק של הבורא ית' השופע בו והאדם השלם שהוא דבוק תמיד בבורא ית' הוא זוכר תמיד ורואה שהוא אין ממש והכל של הבורא ית' וא"צ לנהוג עצמו בשפלות כיון שהוא זוכר שכל כוחותיו ומעלותיו אינו שלו אבל מי שאינו דבוק בהבורא ית' ורוצה להרחיק עצמו ממדת הגאוה צריך לאחוז במדת השפלות כדי להנצל ממדת גאוה ולהתרחק מדבר שיוכל לבוא לידי גאוה וארז"ל כל מקום שנאמר אכין ורקין אינם אלא מיעוט וזהו שאמר והייתם רק למעלה ר"ל תהי' עם המיעוט שלך תמיד למעלה כי תהי' תמיד דבוק בהבורא ית' ותזכור ותראה תמיד שכל כוחותך ומעלתך אינו שלך רק הם של הבורא ית' ונא תצטרך להשפיל עצמך כדי להנצל ממדת גאוה וזהו ולא תהי' למטה לא תצטרך להשפיל עצמך למטה להנצל ממדת גאוה ותהי' למעלה ותבין שהכל אינו שלך

שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו חמורך גזול מלפניך ולא ישוב לך צאנך נתונות לאויביך ואין לך מושיע והנה איתא בזוהר פר' בחקותי על הקללות שהם ברכות ויש לפרש דהנה ארז"ל במס' שבת דף ל"ג על ר' שמעון בן יוחאי ור' אליעזר בנו שבכל מקום שנתנו עיניהם היו מחריבין ומענישין ומי שהוא בבחי' זו בודאי אין לו הנאה מזה כשנעשה תיכף רצונו וז"ש שורך לשון עלי שור כלומר הסתכנות שלך יהיה טבוח לעיניך שתענש בראיתך ותהיה במדריגה גדולה כזו ולא תאכל ממנו לא יהיה לך הנאה מזה שנעשה רצונך וכל הנאה נקרא ע"ש אכילה ואמר חמורך גזול מלפניך דהנה יש אדם שמסגף עצמו עד מאוד כדי להפשיט עצמו מן החומר ומן הגשמי כדי שיוכל לעבוד השי"ת בלי שום מניעה מן החומר ויש שאין מסגף עצמו רק שעוסק תמיד בתורה ובמצות בדו"ר ועי"ז הוא מזכך הגוף והחומר שלו וזה שאמר חמורך כלי' החומרות שלך גזול מלפניך ינטל ממך ולא תצטרך לסגף עצמך להפשיט מחומריות שלך ולהפסיד את הגוף אבל ע"י תורה ומצות יזכך את החומר ויהיה בבחי' צורה והחומרות ינטל מגוף ולא תפסיד אותו ואמר ולא ישוב לך ר"ל אע"פ שהגוף ישאר בבריאות לא תפחד פן יגושם ח"ו אבל תהיה תמיד בגוף מזוכך ולא ישוב לך החומרות לגוף ואמר צאנך נתונות לאויבך כי איתא בזמן שביהמ"ק היה קיים היו ישראל מקבלין השפע מלמעלה והם היו משפיעין לאומות המותרות כמאן דשדי גרמא וכו' וז"ש צאנך כלומר מה שיצא ממך המותרות נתונות לאויבך שהם יקבלו ממך מותרות שלך כמאן דשדי גרמא וכו' ואמר ואין לך מושיע כי ידוע דשלש ראשונות נקראין אי"ן כי אל"ף הוא כתר והיו"ד הוא חכמה והנו"ן הוא חמשים שערי בינה וזהו ואין לך מושיע.