אורח לחיים שעד

להזהיר שבשעת עבודה בלימוד או בעשיות המצוה שלא יהי' מחשבתו להנאת עצמו כי כשהוא מכווין להנאת עצמו בעשיות המצוה נמצא שהוא מלובש בשכלו כדי לקבל מהמצוה הזאת והוא בבחי' אשה וזהו לא ילבש גבר שמנת אשה רק יכווין לעשות נחת רוח ליוצרו ונמצא הוא בבחי' משפיע שמשפיע תענוג גדול למעלה ע"ד תנו עוז לאלהים אבל אם מכווין להנאת עצמו נמצא עובד את עצמו וזהו ע"ז ח"ו וכן כשמתגאה על המקבל נק' תועבה כמ"ש רז"ל וכתיב בהדיא תועבת ה' כל גבה לב וע"כ אמר הכתוב כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה

כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך מה שאמר כי תשה ברעך ולא אמר כי תשה לרעך וגם דאמר משאת מאומה ופרש"י ז"ל חוב של כלום וא"כ הוא דאמר משאת מאומה כדי לכלול בו באיזה מקום שיהיה החוב הן ע"י ממון או אוכל או שאר דברים ולכאורה מלת משאת מאומה מיותר כי הוה לי' למימר כי תשה ברעך סתם ונא אמר כסף כמו שאמר אם כסף תלוה וכו' ממילא משמע כל הלואות באיזה אופן שיהי' וגם דאמר אשר אתה נושה בו הוה לי' למימר אתה נושה נו ונראה דהנה הש"י ברא את האדם מן עליונים ותחתונים עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים וכל הנופח מעצמותו וכו' וע"כ אנחנו בני ישראל אשר כולנו נשמת אדם הראשון כמ"ש בטעמי תורה בפסוק ואהבת לרעך כמוך נשמתינו הם חלק אלוה ממעל כמ"ש כי חלק ה' עמו והברואים שאחר אדם ארז"ל במס' נדה דף ל"א שלשה שותפים יש באדם הקב"ה ואביו ואמו ואביו ואמו נותנין באדם חלקם הגוף והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וכו' ובינה והשכל וכו' ובגוף הגשמי של אביו ואמו מן עוה"ז מדובק בו יצה"ר המסיתו לתאוות הנאת עוה"ז וע"כ כתיב לפתח חטאת רובץ משננער לצאת ממעי אמו הולך עמו היצה"ר שנולד בהולדה ובטבע שנאחז בגוף של אביו ואמו וממשיכו לתאוות הגופניות מעוה"ז כהנאת הבהמה ושאר בעלי חיים אשר נבראו בארץ וכשבא לאדם נשמת ה' וחלקו חכמה בינה ודעת אחר שלש עשרה שנה ומדובק בהם כוחות יצה"ט הממשיך לאדם אל שורשו לעבודת הבורא ית' הם נלחמין באדם כוחות היצה"ר המדובק בגוף עם יצה"ט המדובק בנשמה ומאת הש"י ניתן הבחירה לאדם איזה דרך שירצה לבחור וכשבא לילך בדרך הטוב מסייעין לו משמים וח"ו כשבא לילך בדרכי היצה"ר ולטמא עצמו פותחין נו כי הבחירה ניתנה לאדם כדי שהיה נו שכר ועונש וע"כ אין מונעין ממנו משמים כשבא נעשות רע אנא מניחין אותו וכמו שאמרו הבא נטמא פותחין לו ר"ל מניחין אותו נעשות הרע כאוות נפשו ח"ו וכשעושה הרע כאוות נפשו ועושה עבירה עם הנשמה וכוחות הנשמה שנתן בו הבורא ית' היינו חכמה ובינה ודעת וכל הדברים רוחניים שנתן הבורא ית' חלקו בגוף ובחכמה ובינה מתחכם איך לעבור עבירה שיהיה לו תאוה גדולה מעבירה ומתחכם איך נסתור עבירה מבני אדם ועבירה שצריך לו לעבור עם חבירו מתחכם איך שישמע לו חבירו ובאיזה סבה שישמע נו ונמצא בכל כוחות שנתן לו הש"י בנשמה הוא עובר עבירה וזהו שמוריד ניצוצות הקדושות מהשי"ת למקום הקליפות דהיינו ניצוצות הקדושות מנשמתו אשר הוא חלק אלוה ממעל בעשותו עבירה עם כחות הנשמה שלו כפי גודל שורש נשמתו עד שם מגיע פגמו בעבירה שעשה עם חכמה ובינה ודעת שלו וכפי גודל חומר העבירה כן הוא גודל הורדת הניצוצות הקדושות לעמקי הקליפות מן שורש נשמתו אשר הוא מאתו ית' והוא מחולל מפשעינו מדוכא בעוונותינו וכשאדם עובר עבירה ח"ו נקרא הלואה וכמו שאמרו במשנה דאבות פרק ג' החנות פתוחה וכו' וכל הרוצה ללות יבא וילוה ובהלואה זו הוא ממשכן ניצוצות הקדושות משורש נשמתו אשר הוא מאתו ית' בעמקי הקליפות עד שישוב בתשובה שלימה ואז ושב ה' אלהיך את שבותך כלומר שמחזיר ה' אלהיך היינו ניצוצות קדושות שממנו ית' היינו מהנשמה שבאדם חת שבותך את הוא עם תשובתך תחזיר ניצוצות קדושות מאתו יתברך אשר היו בעמקי הקליפות למקום שורשם וכתבתי כמה פעמים פירוש אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות היינו