אורח לחיים שד

אתך הדקדוקים רבו בפסוק זה ועל הארבעה תיבות שבפסוק זה ברית מלח עולם הוא איתא בספר ליקוטי חמרים שמדת ברית היא התקשרו' שצדיק אחיד בשמיא וארעא וזהו ברית ר"ל מדת התקשרות מלח לשון תערובות כמו ויראו המלחי' ר"ל הם מתערבין עולם הזה עם השי"ת כי על ידי הצדיק הוא שורה בעולם הזה עכ"ד ודפח"ח וע"ד זה יש נפרש תחילת הפסוק דהנה איתא במפרש להרמב"ם ז"ל שכל התורה והמצות לא ניתנה אלא בשביל מצות עשה ולדבקה בו כי על ידי המצות יוכל לדבק בהשי"ת ובין מלת כל ובין מלת תרומות כתיב בטעמים מתג הוא בחינת הבדל בין מנת כל ובין מלת תרומות וז"ש כל ר"ל ההתקשרות והדביקות של תרומות הקדשי' ר"ל של הרמת מעשה מצות המקדשין והמעהרין האדם אשר ירימו בני ישראל לה' ר"נ אשר ירימו בני ישראל א"ע ומדבקים לה' נתתי לך כי ידוע כי מדת אהרן היא מדת חסד ואהבה ומדת אהבה היא מדת התקרבות כמ"ש כד רחימתין עזיזא וכו' ומדת יראה היא מדת התרחקות כ"ש ויראו מגשת אליו וז"ש מדת התקשרות והדבקות נתתי לך ולבניך שהם ג"כ בחי' אהבה ולבנותיך חתך ר"ל אותן שהם מדת יראה שהם בחינת בת יהיו דביקים אתך ועל ידך יהיו דביקים גם כן לחק עולם ר"ל כי חק הוא גזירה בלי טעם ר"ל בשביל חק זה נברא העולם בשביל ישראל שיקבלו התורה ויקיימו המצות ויהיו דביקים בהשי"ת ואמר ברית מלח עולם הוא זהו הטעם כי מדת ברית כו' כמו שכתבתי למעלה בשם ספר ליקוטי אמרים

ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד והם ישאו עונם וכו' להבין מה שאמר על שבט לוי לשון יחיד ועבד הלוי וגם מלת הוא חין לו פירוש ואח"כ לשון רבים והם ישאו עונם ונראה דכתבתי כמה פעמים שהאדם העובד השי"ת צריך לקשר עצמו באהבה גמורה עם כללות ישראל יחד שהם נשמת אדם הראשון כמ"ש בליקוטי תורה וכשמקשר עצמו באהבה עם כללות ישראל אז הוא קומה שלימה ואז מקבלים תפלתו ועבודתו אבל אם ח"ו יש לו פירוד אף עם אחד מישראל אז חסר מקומת אדם הראשון נשמת האדם הזה שהוא נפרד ממנו והנשמה יש לה רמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים וכשנחסר ח"ו מקומת אדם הראשון ניצוץ אחד מישראל אשר נלקח מאבר פרטי של נשמת אדם הראשון אז נחסר אצלו בהתקשרותו אבר פרטי שנלקח ממנו האיש אשר נפרד ממנו ואז הוא בבחי' בעל מום וכל איש אשר בו מום לא יקרב ועבודתו פסולה וכן בלימוד התורה וקיום מצות התורה אם מקשר עצמו באהבה עם כל ישראל אז למודו ועשיית מצותיו בדו"ר עולה למעלה ונתקבל ברצון כאשר כתבתי פי' כנתינתה כך נטילתה מה נתינתה בששים רבוא שהיו ששי' רבוא נפשות מישראל באחדות גמור כמו שכתוב שם ויחן שם ישראל לשון יחיד שהיו באחדות גמור כאיש אחד והי' קומת אדם הראשון שלימה וכל אחד מישראל אחיזתו באות אחת בתורה ובתורה ששים רבוא אותיות שהם אחדות גמור נתן לישראל ששורשם מן התורה והיו ג"כ באחדו' גמור כך נטילתה לשון נשיאות כמו וינטלם וינשאם כלומר אם לומד התורה או מקיים מצות התורה בדו"ר וזהו הגבהתם למעלה כמ"ש אורייתא בנא דו"ר ומצוה בלא דו"ר לא פרחת לעילא וכשמגביהין אותם בדו"ר למעלה צריך גם כן לקשר עם כללות ישראל שהם ששים רבוא אותיות שבתורה ואז מגבי' אותם למעלה התורה והמצות וע"כ אנו מקבלין קודם התפלה מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך וכן קודם עשיית מצות שאנו אומרים לשם יחוד וכו' בשם כל ישראל כי זה הוא עיקר התורה והמצות כמו שאמרו בגמרא דשבת דף נ"א שאמר הלל לגר זו היא התורה ואידך פרושה היא זיל גמור כי אורייתא וקודשא בריך הוא חד ונשמת ישראל הם חלק ה' עמו והם והששים רבוא אותיות שבתורה שנשמות כללות ישראל אחוזין בו צריכין להיות חד בלי פירוד כלל ובסידור האריז"ל כתוב ה' אלהי ישראל גימטריא תרי"ג ע"כ ע"ש הרי שהכל אחדות גמור וע"כ היא התורה ממש כי כל התורה ניתנה כדי להדבק בו ית' וכמ"ש במפרש להרמב"ם וזה אי אפשר להיות אם ח"ו אין באחדות גמור עם כל ישראל שהם כללות התורה כנ"ל ועיין מ"ש בפ' יתרו בפסוק ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני שכתב רש"י ז"ל