אורח לחיים שא

שמעון מהו וירא אליו וע"ש באמצעות הדיבור דקודם דייתי כל בר נש לעלמא וכו' ע"ש

המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבוד את עבודת משכן ה' וכו' ויקרב חותך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהונה לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ואהרן מה הוא כי תלונו עליו להבין מה שאמר המעט מכם מלת מכם הוא מיותר וגם האיך שייך לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' למעלה ונראה דכך אמר להם משרע"ה לפי שאמר להם בפסו' הקוד' רב לכם בני לוי כלומר אתם בבחינת רב ומאן דאיהי רב איהי זעיר כמ"ש בזוהר והאיך תבקשו גדולה וכל המגבי' א"ע הקב"ה משפילו וכל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו ואם תאמרו האיך אפשר שהם בבחי' זו נבקש גדולה וכבוד הלא יש להם מעלה והתנשאות שהם לויים ועובדין עבודת המשכן ואם היו בבחינת רב וכבוד הי' הכבוד בורח מהם ולא הגיע להם התרוממות זה לעבוד עבודת המשכן אבל באמת חין ראיה מזה כי אין התנשאות זה לקרח ועדתו במיוחד אלא כל שבט לוי זכה לעבדות זו ומצד הירושה בא להם התנשאות זה וז"ש להם משה רב לכם בני לוי כלומר אתם בבחי' רב ואם תאמרו הלא יש לכם התנשאות עבודת המשכן זה שאמר המעט מכם בה"א התימה ר"ל המיעוט הזה הוא מכם כי הבדיל אלהי ישראל וכו' לעבוד את עבודת משכן ה' וכו' זה המיעוט אינו מכם והראיה ע"ז ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך וכל השבט לוי זכה להתנשאות זה ולא לכם במיוחד והוא מצד קדושת השבט אבל חתם ובקשתם גם כהונה תבקשו גדולה ושררה וכל המגבי' א"ע הקב"ה משפילו וכל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו כי תועבת ה' כל גבה נב ואמרו רז"ל חין אני והוא יכולין נדור וכאיל דוחק רגלי שכינה וזהו לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' שלא ישרה שכינתו עליכם אבל ואהרן מה הוא הוא בבחי' מ"ה ואינו חפץ בגדולה וכבוד כי תלינו עליו

ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי וכו'. מה שאמר אל תפן אל מנחתם אינו מובן שהרי לא הקריבו שום מנחה אלא קטורת והול"ל אל תפן אל הקטרתם ורש"י ז"ל מביא המדרש יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור אף חלקם נח יקובל לפניך לרצון תניחנו האש ולא תאכלנו ועיין באור החיים שפירש שביקש משה שישנה השם מדרכיו ולא ישלם להם על זכיותיהם שכבר עשו והביאו מנחה לה' וא"ת האיך יבטל השי"ת מדתו כי ביד הצדיקים יש כח להפקיע זכות הנמצא ברשעים כענין הפקר ב"ד הפקר וצדיק מושל ביראת ה' עכ"ל בקיצור ע"ש שהקשה למה לו למשה להפליא עונשם של אלו ע"ש ואפשר לומר אדרבה משה רבינו מאהבת כל אחד מנשמות ישראל ביקש זאת שהוא הי' כלול מששים רבוא נפשות מישראל והוא המתפשט בכל דור בכל צדיק וחכם להביא כולם לתשובה שהוא דרגא דילי' וכמו שכתב בתיקונים תיקון שתין ותשע דף קי"ב וז"ל אשרי העם שככה נו בגימט' משה וכו' דעלי' אתמר דור הולך ודור בא יכו' ואתפשטותי' הוא בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא עד שתין רבוא לאשלמא כולהון מפגימו דלהון וכו' כמה דאוקמוהו מ"מ אשה אחת ילדה שתין רבוא יכו' עכ"ל וכן כתוב בספרים שאי אפשר לאדם לשוב בתשובה שלימה עד שנותן לו השי"ת חלקו שיש במשה וז"ל ספר החרדים בסוף הספר בדברי כבושים ולפעמים גם צדיק אין בו כח שכבר גבר האויב עד שנותנין באותו רשע שבא לטהר ניצוץ משה רבינו ואז גובר ומנצח ע"ש כל הענין וזהו לאשלמא כולהון מפגימו דלהון ואז הוא חוזר בתשובה שלימה ובזה יש להבין הפסוקים שאמר משה שהיה סובר שהשי"ת אמר נו שיפרוש מכל העדה ויכלה אותם ח"ו נפל על פניו וחמר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף עבור שלא היה יודע כוונת השי"ת שאמר לו שיבדל מעל קרח דתן ואבירם לבד וכפירש"י ז"ל יפה אמרתם וכו' ואמר לו השי"ת דבר אל העדה לאמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם ולא היה כוונתו על כל ישראל אלא שמשה ואהרן יבדלו מן קרח דתן ואבירם חלקם שיש בהם ויכלה את קרח דתן ואבירם המפרישים עצמם ממשה. וזהו דבר אל העדה לאמר מלת לאמר