אורח לחיים קעח

שתה אותיות ש"ת ה"א ישית ה"א תמיד תחת רגליו העומד בעולם העשיה ועושה מעשה עולם העשיה ככל הנבראים ורגליו לשון רגל כי היצר הרע בא לאדם משננער לצאת ממעי אמו ועד שבא האדם אל השכל הוא הולך עם היצר ומתענג ככל הנבראים וכיון שבא האדם אל השכל ויבין שנברא בשביל זה להגביר על יצרו ונא להתענג בתענוגיו ככל הנבראים אז עושה אדם מדת יראה ה"א אחרונה תחת רגליו הרגילות שלו להפרד מיצר ולהתפלל אל השי"ת שיצילו ממנו ושיכבוש אותו שיעבוד עמו הש"י והנה אנחנו בני ישראל נקראים בנים אל השי"ת וברא כרעא דאבוה ע"כ ישראל הם רגליו דשכינה וזהו תחת רגליו תחת ישראל שהם בחי' רגלים שלו והם ש"ת ה"א בחי' יראה תחת רגליהם ומדת היראה מביא אותם אל עולם התשובה בינה שהוא דבוק אל חכמה וממשיך חכמה על מי שהוא שם וחכמה דבוק אל אין ממש היינו עתיקא וכמ"ש והחכמה מאין תמצא וזהו תחת רגליו היינו תחת ישראל הוא עולם היראה ה"א תתאה שהוא כמעשי ה"א תתאה אשר הוא עולה עד עתיקא שלבושיו תלג חיוור וזהו לבנת לבנונית עתיקא הספיר אל כל העולמות הוא המחיר חל כל העולמות. פרשת תרומה

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. להבין למה נאמר פעם שני תרומתי וגם עיין פי' רש"י ז"ל שפירש תרומה הפרשה יפרישו לי ממונם נדבה לשון נדבה הוא מיותר. ונראה דהנה האדם כשרצונו לעשות איזה דבר כשהיא עדיין ברצונו אינו יודע בעצמו טעם למה היא רוצה כך כי רצוניות הוא למעלה מטעמים ואחר כך כשמתחכם בא לידי טעם ומבין הטעם למה עלה ברצונו כך ואוהב הדבר הזה ומגביר עצמו לעשותו ומתפאר הדבר ההוא ומנצח כל המניעות על הדבר והוד והדר הדבר לפניו לעשותו ומקשר עצמו בכל כוחותיו לעשותו במעשה וכל זה היא במחשבתו וכשמקשר עצמו בכל כחותיו לעשותו במעשה אז נגמר רצונו וכשעושה הדבר ההוא במעשה אז הוא שלימות הדבר ומנוחה שיגמור רצונו וזה כח עשר ספירות שבאדם שהוא עולם קטן והאדם צריך לעבוד השי"ת במחשבותיו ובמדותיו כמו שאמר דוד המלך ע"ה לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וכו' שיתן כל השבע מדות וכחותיו לעבודת הבורא לבד וכשנותן להשי"ת כל רצוניות שלו מכל מדה ומדה כי בכל מדה ומדה יש עשר ספירות על דרך זה אז הוא עובד השי"ת בשלימות כי הרצון הוא בחי' כתר כמ"ש כצנה רצון תעטרנו והרצון הוא גובר כל המדות. והנה רש"י ז"ל פי' על ידבנו לבי לשון נדבה ר"ל שיפרשו לי הרצון של ממונם כלומר הרצון שיש להם על ממונם מחמת אהבת הממון יפרישי מזה אהבה ויתנו לי רצונם וממילא כשיתנו רצונם לי יגמרו רצונם ואהבתם לי ויפרשו ממונם למלאכת המשכן ולא שיפרשו ממונם למלאכת המשכן מחמת גזירתו עליהם שלא מרצונם רק הרצון ואהבה שיש להם על ממונם יפרישו לי ואח"כ אמר מאת כל איש וידוע כי מדת התקשרות נק' כל ר"ל כל מקום שיש לאיש התקשרות על איזה אהבה או שאר מדות ובזה נגמר רצונו כשמתקשר על אותו הדבר לעשותו במעשה וזהו אשר ידבנו לבו שיש לו רצון מקודם וכשמתקשר נגמר רצונו תקחו את תרומתי יפרישו רצונם מכל מקום שיש להם התקשרות לי וממילא יגמרו רצונם מכל מדותם בשבילי

א"י ויקחו לי תרומה ולא אמר ויתנו לי תרומה נראה שהיה בישראל ג"כ אנשים שהיו ציקנין שלא היו נותנין משלהם ברצונם וכולם היו נותנין למלאכת המשכן והזהיר השי"ת למשה שידבר אל בני ישראל שיהיה כולם בבחי' זאת מה שנתנו למלאכת המשכן שיהיה להם כמו לקיחה כמו שמצינו בקידושין שאם נתנה היא לו אינה מקודשת ואם אדם חשוב היא ונתנה היא לו ואמר הוא לה הרי את מקודשת ני בהנאה זו שקבלתי ממך הרי זו מקודשת שהרי