אורח לחיים קעא

מאת ה' שישלח לו רפואה שלימה ברפואות החלו כי היא הבורא רפואות והוא יזמין לו איש פלוני וסם פלוני מה שנגזר מאת ה' שיבא לו רפואה על ידיהם

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך. להבין מה שאמר כנושה בכף הדמיון וגם מה שאמר לא תשימון עליו נשך הל"ל לא תקח מאתו נשך כמ"ש במקום אחר וגם מה שאמר את העני עמך ודרשת רז"ל ידוע ונראה דהשי"ת הוא שורה את דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים וכו' וזהו חם כסף תלוה את עמי ר"ל העניים והאביונים שהם תמיד עמי את העני עמך ר"ל מי שהוא את העני יהיה עמך בכל עסקיך וצרכיך ואמר לא תהיה וכו' הכוונה שתלווה נו בעין יפה ולא תהיה כאנשים אשר נדבה רוחם לרחם על העני ומתיירא שלא ישלם בזמן שקבע לו הוא מלוה לו ומדבר לו דברים קשים הוי יודע שאם לא תשלם לי בזמן שקבעת לי אעשה לך כך וכך ומדבר לו דבורים שאין במחשבתו לעשות לו רק כוונתו שיפחד העני ויראה לשלם לו בזמנו וזהו לא תהיה לו כנושה אע"פ שאין בלבו לעשות לא תדבר לו דברים קשים כנושה לא תשימון עליו נשך כי יש בני אדם שמתיראים שלא ישלם לו העני בזמנו כותב עניו שט"ח שאם לא יפרע לו בזמנו שיתן לו רווחים ואין בדעתו ליקח ממנו רק שיראה העני שישלם לו בזמנו וזהו לא תשימון עליו נשך אע"פ שאין בדעתו ליקח ממנו לא תשים עליו

א"י אם כסף תלוה את עמי את העני עמך וכו' אם חבול תחבול שלמת רעך עד בוא השמש תשיבנו לו כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו במה ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני מה שאמר את העני מלת את מיותר וגם מה שאמר תשיבנו לו מנת לו מיותר וגם שאמר כי היא כסותה לבדה והל"ל כי היא כסותו לבדו ובאמת על מלת כסותה נמסר לקרות כסותו בואו ומלת לבדה אין לו פי' והל"ל לבדו וגם דאמר את העני עמך מלת העני בהא הידיעה והל"ל את עני עמך וגם דאמר והיה כי יצעק אלי לשון והיה הוא לשון שמחה כמו שאמרו רז"ל ובאמת אין שמחה לפני השי"ת בעשותו דין ברשעים כמו שאמרו רז"ל אמר ר' מאיר בזמן שהאדם מצער שכינה מה אומרת וכו' ובדרך רמז יש לפרש דהנה יש בני אדם שיש להם חשקות לעבודת הבורא ונשוב אליו ואין עושים כלום ולכל א' וא' מראה לו היצר הרע כשיפנה מעסק זה ויגמור אותו אז יעבוד ה' וכשגמר אותו העסק שהיה עוסק בו קודם שגמר נפל לעסק אחר והצטרכות אחרת ומסיתו היצר לכשיגמור גם עסק זה ונמצא כל ימיו הוא בחשק לעבוד הבורא ואינו עושה כלום וע"ז מזהיר התנא באבות ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה וזה החשקות בא לאדם מהתעוררות הבת קול שמכרזת בכל יום שובו בנים שובבים בא לכל אחד התעוררות תשובה וחשק לעבודת הבורא כמו שנדפס בספרים בשם הבעש"ט זלה"ה ואם היה מחזיק בזה החשק והתחיל לשוב אל ה' ולעבוד אותו היו מסייעין לו משמים כמו שאמרו רז"ל הבא לטהר מסייעין לו אבל כשהיצר מסיתו בזה הרגע של התעוררות תשובה בטענת לכשאפנה אשנה ואינו עושה כלום בשעת מעשה של התעוררות נמצא הוא כל ימיו בחשק לעבודת הבורא ואינו עושה כלום וכל זה הוא בבני אדם שצרכי גופם הוא עיקר ומשתדלין כל ימיהם וטרודין בצרכי גופם ואפילו כשעושין איזה מצוה כוונתם ע"מ לקבל פרס בשביל הנאת גופם כדי נקבל יותר מהשי"ת ואפילו כשנותן מעשר כדי להתעשר אע"פ שמותר בזה כמו שאמרו רז"ל שנאמר ובחנוני נא בזאת אמר ה' וכו' אעפ"כ אינו נכון לעשות כן כמו שאמרתי פי' הפסוק מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו כי הדרך בבני אדם אם נותנים לו מתנה הוא מקבל ואינו משים על נב להשיב לחברו חלא כשנותן לו בהלואה אז הוא משים על לב להחזיר לפרוע לחבירו החוב אבל בהש"י אם אדם הי' נותן מעשר במצות השי"ת במתנה לעני ולא יעלה זה במחשבתו כדי להתעשר ליתן להשי"ת בדרך הלואה ולנסות אותו אם יתן לו עשירות אעפ"כ נותן לו השי"ת עשירות ביתר שאת וזהו שאמר מלוה ה' חונן דל וחונן הוא מתנת חנם כלומר כשנותן לדל מתנת חנם ואין כוונתו להלוות להש"י שיתן לו רווחים גדולים דהיינו עשירות ואע"פ שהוא נותן במתנת חנם לעני ואין כוונתו להלוות להש"י שיחזיר לו עשירות אעפ"כ הוא מלוה ה'