אורח לחיים קנא

בבחי' נפילת המוחין תתענגו בשבת ותהיו בעול' התענוג שהוא בינה וזהו אל יצא ממקום וא"ו שהוא בינה עולם התענוג כנ"ל

ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' מלח העומר ממנו למשמרת לדורותיכם למען ירחו את הלחם וכו' ואח"כ מתחיל הפסוק ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם ואח"כ מתחיל הפסוק כאשר צוה ה' אל משה ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת להבין בפסוק ראשון כתיב למען יראו את הלחם ובצוות משה אל אהרן לא כתיב לשון זה חלא והנח אותו לפני ה' למשמרת ובפסוק השלישי כתיב כאשר צוה ה' א. משה ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת ולא כתיב לפני ה' כאשר חמר לו משה וגם דהוה לי' למימר ויניחהו אהרן למשמרת לפני העדות כאשר צוה ה' אל משה ונראה דהנה כתבתי בפרשה בא בפסוק והיה היום הזה לכם לזכרון שאינו דומה ישועת אדם אפילו מלך גדול ברצונו להיטיב לאדם אחד לישועת ה' שישועת אדם תיכף כשגמר להיטיב נפסק הטובה חבל ישועת ה' לעמו בית ישראל אין טובתו נפסקת לעולם שהוא חי וקיים לעולם ובזמן הטובה שעשה נתגלה הארה ראשונה ונמשך לבית ישראל הארה מהתגלות הראשון מטובה וישועה ראשונה כאשר כתבתי שם בשם הרב הגדול בוצינא קדישא המפורסם מוה"ר דוב בער זללה"ה על פסוק למועדה מימים ימימה ע"ש וזהו פירש ישראל נושע בה' ישראל שיש להם מה' תשועת עולמים הישועה הוא לעולמים וכן בכאן בנס המן שהיה ממטיר להם לחם מן השמים צוה השי"ת למלאות העומר ממנו מן שיהא הנס למשמרת לדורותם ולא יפסוק הטובה לדורות כשיראו הלחם אשר נתן להם ה' מן השמים כמ"ש למען יראו את הלחם אשר האכלתי וכו' וכן הוא בכל פרנסת האדם וכל הברואים שהוא זן אותם בכל יום ויום ממש מטובתו ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברח כרצונו וחפצו ואל יעלה בדעת האדם לומר כוחי ועוצם ידי עשה זאת בראותם כמה בני אדם יגיעים מאוד ואין להם סיפוקם ואף גם דבר זה לא בזכותא תליא כמ"ש בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אנא במזלא תליא ופירש האריז"ל בליקוטי תורה פר' תולדות על פסוק ויעתר יצחק וז"ל אמרו רז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא וכו' וע"ש בסופו אינם בזכות שהם הגבורות אלא במזלא אלו הב' מזלות שפרשנו ונקטו בני חיי ומזוני לפי שבני בסוד הדעת הנמשך דרך חוט השדרה וחיי מאמא שמשם נמשכים החיים ומזוני מאבא שהוא חכמה וכסדר מלמטה למעלה אנו הם תלוים בזווג ב' מזלות עליונים עכ"ל ר"ל שהם למעלה מהעולמו' ולמעלה מהשגת האדם כי הוא למעלה מחכמתו ע"כ וכו' ע"כ אל יעלה בדעת האדם להתבונן ולהתחכם איך למצוא טרף ומזון כי אי אפשר להשיג זאת בשכלו שבא מן העולם שהוא למעלה מן השכל ומחמת שאנחנו בעוה"ז מלובשים בלבוש עוה"ז כמ"ש עור ובשר תלבישני עצמות וגידין תסוככני אנחנו צריכין לעשות איזה פעולה גשמיות ג"כ כמ"ש וברכתיך בכל אשר תעשה. אבל לא להאמין ח"ו בפעולה גשמיות אלא להאמין שהוא ית' זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כנים כרצונו וחפצו ולהתפלל תמיד על מזונו וצרכו וחסרונו ולצפה לישועת ה' שיכין נו פרנסתו במעט פעולה הגשמיות שהוא עושה כי הוא הזן ומפרנס לכל והאכילם במדבר לחם מן השמים בלי שום טורח ויגיעה למאמינים בו כמו שכתבתי שם וכשיראו הדורות הלחם שהאכיל אותם במדבר בלי שום טורח יבינו וישכילו כי גם היום הוא זן ומפרנס כל הברואים ומכין מזון לכל הברואים ע"פ מעשה הגשמיות שלו כפי רצונו לאחד מעט ולאחד הרבה ולאחד כדי סיפוקו ולא יותר כפי רצונו וחפצו להטבת האדם כן הוא נותן לו וזהו למען יראו את הלחם כלו' שיהיו תמיד דבוקים בחכמה שהוא נקרא ראיה וימתינו שם ויצפו לתשועת ה' שיביא להם מזונם מהעולם אשר הוא למעלה מן חכמה ובראותם את הלחם אשר ירד להם מן השמים או שיאמרו בכל יום פ' המן בזה ימשיכו את הטובה שעשה הש"י במדבר בכל יום ויום רק שיאמינו באמת שהוא זן ומפרנס לכל ומכין מזון לכל בריותיו מן העולם אשר הוא למעלה משכלו וזהו למשמרת לדורותם ולשון משמרת כמו ואביו שמר את הדבר כלומר לדורות יהיה דבוק לחכמה הנקרא ראיה