אורח לחיים יב

רשע בחייו בזה אין מקום לבכיה כלל כי טיבותא היא לגבי' שמת ומיתתו מכפרת אבל הצדיק שמת בלא בנים יש למרר בבכי פעמים

אולם בברכות אמרינן נגעים ובנים הם יסורים של אהבה ומוקי לה התם דהיינו בדהווי ליה ומתו והיינו דרבי יוחנן דאמר דין גרמא דעשיראה ביר וכו' ובגמרא ב"ב אמרו כל מי שאין מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה ואמרינן התם ר"י וריב"ל חד אמר בן וחד אמר תלמיד תסתים דר"י אמר תלמיד דאמר ר"י דין גרמא וכו' ולכאורה קשה דבלא דר"י נמי טובא איכא בצדיקים שמתו בלא בנים ותקשי למ"ד בן וגם הקשה הרי"ף שם דהו"ל לאוקמי הא דכל שאינו מניח וכו' דהיינו בדלא הוה ליה כלל ע"ש ויובן לענ"ד עפ"י מה שיש לדייק בלישנא דקאמר כל שאינו מניח דהול"ל כל מי שאין לו בן וכו' ונראה שבאמת יש כמה סיבות למה שבנים מתים שיש שבנים מתים בעון אביהם ויש שהם נתפסים בעון הדור כדאיתא בשבת ויש שנקצב להם שנים מועטות להשלים שנים מספר מגלגול הראשון וכן פי' רש"י ז"ל מ"ש באיוב ושנות מספר יאתיו וחורח לא אשוב אהלך רוחי תובנה ימי נזעכו קברים לי ור"ל שאם לא השלים שנות מספר הוא צריך נבא שנית בזה העולם ולהקבר שנית ועד"ז פרשתי השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר כי שמחת הרשע בעולם הזה לתוגה נהפכה אחרי כי הוא מקבל שכרו בעוה"ז וחדוותי' מסתיי' משא"כ הצדיקים ששמחתם הוא בעבודת השם שהוא שמחת מצוה וכמ"ש האר"י ז"ל בפסוק תחת אשר לא עבדת ה' אלהיך בשמחה ושמחתם שלימה וע"י עבודתם משלימין כל הניצוצות שבצלם שלהם וא"צ להתגלגל שנית ולכן אמר ישישו כי ימצאו קבר מלשון ומצא להם שפירושו די סיפוקם היינו שיהיה די להם בקבר אחד לבד וכן ראיתי בספר אחד כמדומה בשפתי ישנים למהר"י אלגאזי ז"ל שכתב בהא דאמרינן בשבת דף ק"ח בעובדא דשמואל וקרנא וכו' לייט רב ואמר מאן דמצערן לא לוקמי לי' בני וכן הוה שזה תמוה שהבנים מה חטאו ולזה כתב הטעם לפי שיש נשמות שצריכין לבא להשלים שנות מספר מאותן שמתו בנא זמנם מחמת איזה עון או יש נספה וכו' והיינו לטותא דרב שיזמנו לו מן השמים בנים מאותן הנשמות שאינם באים רק לחיות שנים מועטות להשלים חלקם ועכ"פ הוא יצטער באבלם וזהו מדה כנגד מדה נגד הצער שנעשה לו ודפח"ח ואמנם אם חין המיתה בעון האב רק בעון הדור או קצבת השנים אין מקום לומר בזה שהקב"ה מלא עליו עברה דאיהו מחי קעביד משא"כ אם נתפסו בעונו אבות אכלו בוסר וכו' בזה שייך לומר כן ולכן דקדק הש"ס כל מי שאינו מניח בן ליורשו ר"ל שהוא הגורם לזה ע"י עונותיו ולכן הקב"ה מלא עליו עברה וכן גבי תלמיד שייך לומר כן דוקא באופן זה שהוא המונע בר והשתא ניחא הא דלת מייתי מכמה צדיקים שמתו בלא בנים משום שי"ל שנתפסו בעון הדור או טעמא אחרינא משא"כ כאן דמיירי שהוא גרם לזה אבל מדר"י מייתי שפיר מדחזינן שהיה מנחם לאחרים בזה ואמר דין גרמא כו' וקשה דזה תנחומין של הבל דשאני ר"י דמיתת בניו לא היה רק בעון הדור משא"כ בשאר אינשי יש להם להצטער הרבה שמא בחטאם מתו אלא ע"כ דר"י ס"ל דבבן אף אם בחטאו מת חין עברה אדרבה הוא מכפר בזה וכן מצינו בתנחומא שאמר רבי שמעון ב"י אם מת לאדם בן לא יהא קורא תגר שהוא מרצה אותו להקב"ה רק בתלמיד מיירי הכא ר"י והוא נכון לענ"ד מכלל דברינו למדנו דאף למ"ד בן וכו' לא נכנס בכלל הזה צדיקי עולם שמתו בלא בנים

ואחרי הודיע כל זאת אמרתי להציע לרבים טיבו של האיש קדוש המחבר ז"ל ושמו נאה לו מו"ה אברהם חיים ז"ל והיה אדם גדול בתורה ובחסידות והיה שוהה בתפלתו כמעט רובו של יום ועסקן גדול בצדקות וג"ח ורבים השיב מעון והי' יודע בתעלומות חכמה וסתרי תורה והרבה קיבל מרבו הגאון החסיד המפורסם מו"ה שמעלקא ז"ל ואחיו מחו' הגאון החסיד המפורסם מו"ה פנחס ז"ל שהוא היה חותנו הראשון וזיווג שני לפי מעשיו הטהורים לקח לו לאשה יראת ה' בת הגאון החסיד המפורסם מו"ה ישכר דוב בערש זללה"ה שהיה אב"ד דק"ק זלאטשוב שמנוחתו כבוד בארץ הקדושה ואחרי נסעו זה פרישתו לקדושה קיימו וקבלו לחתנו הגאון החסיד המחבר ז"ל למלאות מקום חמיו ז"ל ואבי המחבר היה הרב המופלג מו"ה גדלי' ראש