אורח לחיים קא

האלקים מן העבודה וישמע אלקים את נאקתם ויזכור וכו' ומהו שאמר אח"כ וידע מה וירא מה וידע ונראה דהנה איתא בכתבי האריז"ל שזווג יסוד ומלכות ע"י הדעת המזווגם ולהבין זה דהנה הש"י ברא כל העולמות כדי שיתגלה מלכותו היא מדת יראה כמ"ש והאלקים עשה שיראו מלפניו ובחי' יראה הוא בחי' אמונה כי האיך ירא מדבר שלא ראה אלא מאמין שיש בורא המחדש עולמו בכל יום ובורא כל העולמות ומחי' אותן ומנהיג אותן כרצונו וחפצו וע"כ ירא ממנו ובחי' יראה זו הוא ע"י הדעת כי בדעת חדרים ימלאון בתחילה הוא יו"ד על ידי האמונ' ומחמת זה הוא ירא ה' ואח"כ נמשך בו בחי' אהבה כמו שאמר המגיד זלה"ה דרכו של איש לחזור אחר האשה וכשנמשך בו בחי' אהבה הוא יודע בדעת מעצמו שיש בורא המחדש ומנהיג כל העולמות כרצונו וחפצו וע"כ אוהב אותו ומדת יסוד הוא בחי' אהבה ומדת מלכות הוא בחי' יראה ומזדווגים ע"י הדעת כאמור ובמצרים מחמת שנשקעו בטומאת מצרים וע"י רוב העבודה לא היו מכירין הבורא ית' כמ"ש רז"ל הללו עובדי ע"ז וכו' וכמה שאמר משה אח"כ ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ואעפ"כ ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה ר"ל אע"פ שלא קראו את השי"ת אלא ויזעקו מן העבודה אעפ"כ ותעל שוועתם וכו' מן העבודה ובני ישראל הם מדת יסוד ואת היא השכינה מדת יראה שהיתה עמם בגלות כמו שדרשו חז"ל כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם אבל לא הי' בחי' דעת אף ע"י אמונה לירא מהשי"ת כי במצרים הי' בחי' הדעת בגלות וזה וירא אלקים את היא השכינה בני ישראל מדת יסוד וידע אלקים ר"נ רצה אלקים להמשיך להם מדת הדעת שיוכל לזווגם והמשיך עליהם ע"י משה שהי' בחי' הדעת וכשבא משה כתיב ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם וכו'

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה וכו' ויאמר אל תקרב הלם וכו' ויאמר אנכי וכו' ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים להבין למה אמר תחלה וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וכו' ואח"כ אמר ויאמר משה אסורה נא ואראה למה אמר משה אסורה נא ואראה ואם שהיה במחשבתו כך כי מלת אמירה קאי על המחשבה. למה חשב לשון נא שאמרו רז"ל אין נא אנא לשון בקשה ואח"כ וירא ה' כי סר נראות ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ולא אמר ויקרא אליו מלאך ה' מתוך הסנה כמו שהתחיל וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וגם דאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך ולכאורה קודם הוה לי' למימר של נעליך וכו' כי המקום וכו' ואח"כ אל תקרב וכו' וגם מלת הלם צריך להבין והל"ל אל תקרב הנה כי היה מדבר אליו אלקים מתוך הסנה וגם אח"כ שאמר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים ולפי הכלל שכתב רש"י בפ' לך כל הבטה מלמעלה למטה אין נו פירוש כאן

אכן נראה לי כי ידוע מ"ש בתיקוני' בהקדמתו והוא תיקונא תמינאה והבאתי כמה פעמים מאן דאית בי' יראת ה' אייתי לי' ענוה דאיהי שכינתא עלאה דיראת ה' עקב לגבה ודא דרגא דמשה עכ"ל וכן אמרו רז"ל משה זכה לבינה הנ' בלשון הזוהר שכינתא עלאה. וידוע דחכמה הנק' ראי' ובינה הם תרין רעין דלא מתפרשין וא"כ היה משה דבוק תמיד לחכמה ובינה וע"כ יראת ה' מדת מלכות היא השכינה היתה מלתא זוטרתא לגבי' משום דעקב ענוה יראה וידוע מ"ש בזוהר ויחי על פסוק המלאך הגואל אותי מכל רע הוא השכינה אשר הי' עמו תמיד וז"ש וירא מלאך ה' אליו היא השכינה. מתוך הסנה בלבת אש היא הגבורות שלה על המצרים להראותו כי השכינה עם ישראל כאשר הם משוקעים במצרים כי עמו אנכי בצרה כפירש"י ז"ל וכאשר ראה שהסנה בוער באש בגבורות ואיננו אכל שאינו פועלת לכלות הקוצים ולהוציא ישראל משם ויאמר משה אסורה נא ואראה וכו' כי משה רבינו ע"ה היה דבוק לבינה ולמעלה ומדת מלכות השכינה הנגלה בלבת אש מתוך הסנה מלתא זוטרתא לגבי' והתפלל במחשבתו למקום הדביקות