אור החיים על בראשית לז:ח

וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו וְגוֹ׳. טַעַם כֶּפֶל הֲמָלֹךְ אִם מָשׁוֹל : לִהְיוֹת כִּי יֵשׁ בְּפֵרוּשׁ הַחֲלוֹם שְׁתֵּי דְּרָכִים, הָאַחַת מַלְכוּת מַמָּשׁ, וְהַשְּׁנִיָּה מֶמְשָׁלָה. וְהִנֵּה הַמַּלְכוּת הִיא בְּגֶדֶר סָפֵק בַּפִּתְרוֹן, אֲבָל הַמֶּמְשָׁלָה בְּגֶדֶר מֻחְלָט. לָזֶה הֱשִׁיבוּהוּ עַל סְפֵק מַלְכוּת וְעַל הֶחְלֵט מֶמְשָׁלָה. כְּנֶגֶד מַלְכוּת אָמְרוּ ״הֲמָלֹךְ״ – הַמִּסְתַּפֵּק אַתָּה לִמְלֹךְ אֲפִלּוּ בְּגֶדֶר סָפֵק? וּכְנֶגֶד הֶחְלֵט מֶמְשָׁלָה אָמְרוּ ״אִם מָשׁוֹל״. וְלָזֶה תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס בְּמַלְכוּת ״אַתְּ מְדַמֵּי״ וּבְמֶמְשָׁלָה ״אַתְּ סְבִיר״. וְטַעַם כֶּפֶל ״הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ״ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״הֲתִמְלֹךְ עָלֵינוּ הֲתִמְשֹׁל בָּנוּ״ – נִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר שְׁתֵּי תְּמִיהוֹת: הָאַחַת עַל הַמַּלְכוּת מִצַּד עַצְמָהּ, אֲפִלּוּ לֹא יִהְיֶה מֶלֶךְ אֶלָּא עַל פִּנַּת הָעַמִּים דָּבָר גָּדוֹל הוּא, וְלֹא דַי זֶה אֶלָּא ״תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ״. שֶׁכְּבָר בָּאָה לָהֶם הַקַּבָּלָה כִּי יְהוּדָה מֶלֶךְ עַל כֻּלָּם, וְאֵיךְ יָבֹא הַחִזָּיוֹן לְהֵפֶךְ קַבָּלָה אֲמִתִּית? וְגַם אָמְרוֹ ״הֲתִמְשֹׁל״ יִתְכַּוְּנוּ אֶל הַדֶּרֶךְ עַצְמוֹ.

עוֹד יְכַוְּנוּ לוֹמַר בְּכֶפֶל הַדְּבָרִים עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לֶהֱיוֹת שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב לִמְלוֹךְ, לָזֶה בָּא הַחֲלוֹם שֶׁתִּמְלוֹךְ וְגוֹ׳, וּכְמוֹ כֵן הֲמָשׁוֹל וְגוֹ׳, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה ״רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִיקוּ״ (דניאל ב:כט).

וַיּוֹסִיפוּ עוֹד וְגוֹ׳. לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁלֹּא הָיָה אֶלָּא חֲלוֹם אֶחָד, טַעַם אָמְרוֹ עַל חֲלוֹמֹתָיו לְשׁוֹן רַבִּים. לֶהֱיוֹת שֶׁהָיוּ בַּחֲלוֹמוֹ הַרְבֵּה פְּרָטִים: קָמָה אֲלֻמָּתִי א׳, וְגַם נִצָּבָה ב׳, וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה וְגוֹ׳, לָזֶה אָמַר לְשׁוֹן רַבִּים.

וְעַל דְּבָרָיו. פֵּרוּשׁ, שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיהֶם הַחֲלוֹם, לוּ יִהְיֶה שֶׁחָלַם כֵּן לֹא הָיָה מוֹצִיא מִפִּיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּפֶרֶק הָרוֹאֶה (ברכות נו.) אָמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ׳, הִרְהֵר כּוּלֵיהּ יוֹמָא, לְאוֹרְתָא וְכוּ׳, רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ וְכוּ׳, וְלָזֶה חָשְׁדוּ לְיוֹסֵף כִּי לֶהֱיוֹתוֹ חוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת הִשְׂתָּרְרוּת עֲלֵיהֶם רַעְיוֹנָיו וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ עַל דְּבָרָיו פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (קהלת ג:יח) ״עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם״ וְגוֹ׳, כִּי עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר הִתְעַסֵּק בְּהִשְׂתָּרְרוּת עַל הָאַחִים הוּא הַסּוֹבֵב לַחֲלוֹם כָּל מִן דֵּין.

אוֹ יֹאמַר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּפֶרֶק הָרוֹאֶה (ברכות נה:) כָּל חֶלְמָא דְּלָא וְכוּ׳ כְּאִגַּרְתָּא דְּלָא מִקַּרְיָא, וְהוּא אָמְרוֹ עַל חֲלוֹמוֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו שֶׁאֵינוֹ מַעֲלִימוֹ וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְקַיְּמוֹ בְּמַה שֶׁמְּסַפְּרוֹ וּמְבַקֵּשׁ פִּתְרוֹנוֹ, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי חָפֵץ הוּא לִמְשׁוֹל בְּאֶחָיו, וְדָבָר זֶה יַכְפִּיל הַשִּׂנְאָה בְּהַפְלָגָה.

אוֹ יֹאמַר עַל דְּבָרָיו , שֶׁמְּדַבֵּר עִמָּהֶם כְּרֵעַ כְּאָח וּלְבָבוֹ חוֹרֵשׁ אָוֶן לָהֶם, וְלָזֶה תִּגְדַּל הַשִּׂנְאָה בְּסִבָּה זוֹ. עוֹד עַל דְּבָרָיו שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לְדַבֵּר לְאֶחָיו הַגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ פָּנִים בְּפָנִים שֶׁיִּמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם, וְזֶה יַגִּיד גּוֹבַהּ לִבּוֹ בִּפְשִׁיטוּת מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְחוֹשֵׁב כִּי הַדָּבָר פָּשׁוּט עַד גֶּדֶר שֶׁלֹּא יַקְפִּידוּ עַל הַדָּבָר, וְלָזֶה גָּדְלָה שִׂנְאָתָם וְהָיָה מַה שֶׁהָיָה.