אור החיים על בראשית לד:ב

נְשִׂיא הָאָרֶץ. פֵּרוּשׁ, וּבָזֶה צָעֲקָה הַנַּעֲרָה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ.

וַיִּשְׁכַּב אוֹתָהּ וְגוֹ׳. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (הוריות י:) בְּמַעֲשֵׂה יָעֵל, שֶׁהֲנָאָתָם שֶׁל רְשָׁעִים צַעַר הוּא אֵצֶל הַצַּדִּיקִים, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיִּשְׁכַּב אוֹתָהּ״ – הֲגַם שֶׁשָּׁכַב אוֹתָהּ כְּדֶרֶךְ אִישׁ וְאִשָּׁה וּמִן הַטֶּבַע שֶׁתֵּהָנֶה הָאִשָּׁה, אַף עַל פִּי כֵן לֹא מִלְּבַד שֶׁלֹּא נֶהֱנֵית אֶלָּא אַדְרַבָּא עִנּוּי הָיָה לָהּ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיְעַנֶּהָ , וְהָיוּ הַדְּבָרִים נִכָּרִים בָּהּ שֶׁאֵין חֶפְצָהּ בּוֹ, וְהֻצְרַךְ לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ, דִּכְתִיב ״וַיְדַבֵּר עַל לֵב״ וְגוֹ׳.