אור החיים על בראשית ל:מ

פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד. טַעַם שֶׁלֹּא אָמַר ״אֶל נָקֹד״ אוֹ ״אֶל טָלוּא״, אוּלַי כִּי יוֹתֵר יֶחֱמוּ הַצֹּאן אֶל מִין זֶה מֵהַב׳ אֲחֵרִים.

וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן בָּזֶה כְּדֵי שֶׁתָּמִיד לֹא יִהְיוּ הַצֹּאן מִסְתַּכְּלִין אֶלָּא בְּאוֹתָן מִינִים וְלֹא בִּשְׁאָר מִינִים, שֶׁבָּזֶה לֹא יֵלְדוּ כְּלָל כִּי אִם מֵאוֹתוֹ הַמִּין, שֶׁאִם לֹא כֵן יִצְטָרֵךְ יַעֲקֹב לָתֵת מִצֹּאנוֹ לְלָבָן כְּשֶׁתֵּלַדְנָה מִין שֶׁאֵינוֹ עָקֹד וְטָלוּא וְכוּ׳: