אור החיים על בראשית ל

וַתֵּרֶא רָחֵל וְגוֹ׳. דִּקְדֵּק לוֹמַר לְיַעֲקֹב כִּי הוּא בָּחוּן שֶׁאֵינוֹ עָקָר, וּבָזֶה אֵין לִתְלוֹת בּוֹ אֶלָּא בָּהּ. וְאוֹמֵר וַתְּקַנֵּא בַּאֲחוֹתָהּ , פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁהִיא אֲחוֹתָהּ וּמִן הַסְּתָם תִּדְמֶה בְּמִזְגָהּ וְטִבְעָהּ אֵלֶיהָ, וְזוֹ יָלְדָה וְזוֹ לֹא. שֶׁאִם לֹא הָיְתָה אֲחוֹתָהּ, הָיְתָה תּוֹלָה לוֹמַר כִּי טַעַם שֶׁלֹּא יָלְדָה הוּא לְצַד שֶׁלֹּא הֻשְׁווּ הַמְּזָגִים וְכַדּוֹמֶה:

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ לְיַעֲקֹב , כִּי עִקַּר הַקְפָּדָתָהּ הִיא לֶהֱיוֹתוֹ יַעֲקֹב, שֶׁאִם הָיָה אָדָם אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם בְּצִדְקוּת הָיְתָה תּוֹלָה בּוֹ, שֶׁהַטַּעַם הוּא (תהילים קכ״ה:ג׳) ״כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים״ לֶהֱיוֹתָהּ הִיא צַדֶּקֶת, וְזֶה הָיָה סִבַּת מְנִיעַת הַהֵרָיוֹן, מַה שֶׁאֵין כֵּן הֱיוֹתוֹ יַעֲקֹב צַדִּיק מֻבְהָק, לָזֶה נִתְקַנְּאָה בַּאֲחוֹתָהּ שֶׁזָּכְתָה לָזֶה.

וַיִּחַר אַף וְגוֹ׳. הַטַּעַם לְפִי שֶׁהוֹצִיאָה מִפִּיהָ דְּבַר קְלָלָה שֶׁאָמְרָה ״מֵתָה אָנֹכִי״, וְדִבְרֵי הַצַּדִּיקִים אֲפִילוּ בְּסֵדֶר זֶה יַעֲשׂוּ רוֹשֶׁם, וְצֵא וּלְמַד (בראשית רבה עד:ט) מִמַּה שֶׁקִּלֵּל הוּא עַל תְּנַאי וְכוּ׳, לָזֶה חָרָה אַפּוֹ. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר בְּרָחֵל פֵּרוּשׁ בִּשְׁבִילָהּ, גַּם לְפִי שֶׁאָמְרָה ״הָבָה לִי״ וְגוֹ׳ וְלֹא אָמְרָה הִתְפַּלֵּל עָלַי.

וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי וְגוֹ׳. דִּקְדְּקָה לוֹמַר אֲמָתִי קוֹדֶם שֶׁהִזְכִּירָה בִּיאָתוֹ אֵלֶיהָ, וְלֹא אָמְרָה ״בֹּא אֶל אֲמָתִי״ כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה שָׂרָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (בראשית ט״ז:ה׳), נִתְכַּוְּנָה לוֹמַר שֶׁאַחַר שֶׁיָּבֹא אֵלֶיהָ לֹא תִקָּרֵא אֲמָתָהּ עוֹד. וְלָזֶה אָמַר אַחַר כָּךְ ״וַתִּתֵּן לוֹ בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה״, אִישׁוּת יֵשׁ לוֹ בָּהּ וּבָנֶיהָ בְּנֵי חוֹרִין. וּכְמוֹ כֵן עָשְׂתָה לֵאָה שֶׁנָּתְנָה לוֹ לְאִשָּׁה וְנֶעֱקַר מִזִּלְפָּה שֵׁם שִׁפְחָה.

וּמַה שֶׁמָּצִינוּ לְשָׂרָה (בראשית ט״ז:ג׳) שֶׁהִזְכִּירָה גַּם כֵּן שֵׁם אִישׁוּת עַל הָגָר, שְׁבִירָתָהּ בְּצִדָּהּ בְּמַה שֶׁדִּקְדְּקָה לוֹמַר תֵּבַת ״לוֹ״, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי שָׁם מַה שֶׁלֹּא אָמְרָה כֵּן רָחֵל.

וּמַה שֶׁתִּמְצָא שֶׁמַּזְכִּיר הַכָּתוּב (בראשית ל:ז) אַחַר כָּךְ ״בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁהָיְתָה שִׁפְחַת רָחֵל. גַּם יְכַוֵּן הַכָּתוּב שָׁם לְהַזְכִּיר שֶׁבַח הַצִּדְקוּת שֶׁנָּתְנוּ הָאִמָּהוֹת לְבַעֲלֵיהֶן. וְלֹא חָשׁ הַכָּתוּב לְטָעוּת, שֶׁסָּמַךְ הֱיוֹת הַדָּבָר מְבֹאָר בַּכְּתוּבִים הַקּוֹדְמִים, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת וַיֵּשֶׁב (בראשית לז:ב).

הַמְעַט קַחְתֵּךְ וְגוֹ׳. כַּוָּנַת לֵאָה הִיא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה צח) כִּי קְבִיעוּת מִטָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הָיָה אֵצֶל רָחֵל, וְלָזֶה אָמְרָה ״הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי״, פֵּרוּשׁ: חֵלֶק הָעוֹדֵף אֶצְלֵךְ הוּא נִגְרָע מֵחֵלֶק לֵאָה. וְאָמְרָהּ וְלָקַחַת וְגוֹ׳ תְּכַוֵּן לוֹמַר כִּי בְּחִינַת הַלֵּדָה תִּתְהַוֶּה מֵרוֹב זִקּוּק וּמֵהַתְמָדַת שְׁכִיבַת הַבַּעַל, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין יא:) בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וּמַעֲשֵׂה הַדּוּדָאִים הֵם סְגֻלָּה לַלֵּדָה (זוהר א:קנז.), לָזֶה אָמְרָה דַּי לָךְ קִיחַת אִישִׁי בִּתְמִידוּת אֶצְלֵךְ כַּנִּזְכָּר, וְלָמָּה תּוֹסִיף קַחַת דּוּדָאֵי בְנִי?

וְטַעַם יַעֲקֹב שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה הֶפְרֵשׁ בֵּין שְׁתֵּי נָשָׁיו, לְצַד שֶׁאֵין עָלָיו חִיּוּב לֵאָה זוּלַת עוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה (שמות כא:י) ״לֹא יִגְרָע״, כִּי לֹא נְשָׂאָהּ בִּרְצוֹנוֹ וּבִידִיעָתוֹ וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן רָחֵל אִשְׁתּוֹ זֹאת וּבָהּ עָבַד פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה.

לָכֵן יִשְׁכַּב וְגוֹ׳. יֵרָאֶה כִּי בִּרְצוֹן רָחֵל הָיָה הַדָּבָר תָּלוּי, וְאוֹמֶרֶת לָכֵן – פֵּרוּשׁ, עַל נְתִינָתֵךְ לִי דּוּדָאִים וְכוּ׳:

אוֹ יִרְצֶה לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, מִשּׁוּם שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁאֵין נִקְנִים אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה, כִּי לֹא הִקְנָת לָהּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק (בראשית כה:לג) ״הִשָּׁבְעָה לִי״ בְּמֶכֶר בְּכוֹרַת עֵשָׂו.

וַתֵּצֵא לֵאָה וְגוֹ׳. טַעַם עֲשׂוֹתָהּ כָּכָה וְלֹא מִן הַמּוּסָר, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּתֵיבַת ״לָכֵן״ שֶׁאָמְרָה רָחֵל שֶׁהוּא ״עַל כֵּן״, חָשְׁשָׁה לֵאָה שֶׁתַּחְזֹר בָּהּ רָחֵל וְלָזֶה קָדְמָה וְיָצְאָה. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי ״לָכֵן״ שְׁבוּעָה, לְצַד שֶׁלֹּא דִּקְדְּקָה רָחֵל לוֹמַר הַלַּיְלָה הַזֹּאת, חָשְׁשָׁה שֶׁתִּדְחֶה אוֹתָהּ לְלַיְלָה אַחֶרֶת, וַהֲרֵי זוֹ זְרִיזָה וְנִשְׂכֶּרֶת.

עוֹד יֵשׁ לָתֵת טַעַם לְלֵאָה, כִּי מִדַּת חֲסִידוּת עָשְׂתָה שֶׁלֹּא הִנִּיחָה עַד שֶׁיִּכָּנֵס אוֹתוֹ צַדִּיק לְאֹהֶל רָחֵל וְתוֹצִיאֶנּוּ מִשָּׁם, כִּי יֵשׁ בָּזֶה הַקְפָּדָה וְצַעַר גָּדוֹל לְרָחֵל וְקִנְאָה גְּדוֹלָה. לָזֶה קָדְמָה קוֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס אֶצְלָהּ, וְאֵין זֶה אֶלָּא מִדָּה טוֹבָה וַחֲסִידָה, וְכָל מְגַמָּתָהּ שֶׁל אוֹתָהּ צַדֶּקֶת לְהַעֲמִיד נִטְעֵי נַעֲמָן. וַה׳ עֵד בַּדָּבָר כִּי נָתַן שְׂכָרָהּ דִּכְתִיב ״וַיִּשְׁמַע״ וְגוֹ׳ (בראשית ל:יז), וְעַיֵּן בְּסָמוּךְ מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (ספרים אחרים שפירש רש״י) בְּפָסוּק זֶה.

שָׂכוֹר שְׂכַרְתִּיךָ וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ: נָתַתִּי שָׂכָר לַזּוּלַת בַּעַדְךָ. עוֹד נִתְכַּוְּנָה שֶׁשָּׂכְרָה שְׁנֵי דְּבָרִים: לִינָה וְזִיקָה.

בַּלַּיְלָה הוּא. פֵּירוּשׁ בִּרְצוֹנוֹ וְדַעְתּוֹ שֶׁהִסְכִּים עַל הַדָּבָר.

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים. מַגִּיד שֶׁהִתְפַּלְּלָה לַה׳.

עוֹד יִרְצֶה כִּי הֵבִין וְיָדַע כַּוָּנָתָהּ בַּמַּעֲשֶׂה, שֶׁהוּא לְתַכְלִית מִצְוָה וְאַהֲבָתָהּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְמִצְווֹתָיו. וְקִלְקְלָה הַשּׁוּרָה בְּמַעֲשֶׂה זֶה, גַּם ה׳ קִלְקֵל הַשּׁוּרָה, כִּי כְּפִי הַשּׁוּרָה לֹא הָיוּ עוֹלִים לָהּ אֶלָּא אַרְבָּעָה, וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן חֲמִישִׁי יוֹתֵר מֵהַשּׁוּרָה וּבֵן שִׁשִּׁי, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים וְגוֹ׳. מַגִּיד הַכָּתוּב כִּי הֲגַם שֶׁעָלָה זִכְרוֹנָהּ לְפָנָיו, עוֹד הוּצְרְכָה לִתְפִלָּה, כְּאָמְרוֹ ״וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ״ וְגוֹ׳:

עוֹד יוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי ה׳ זוֹכֵר אֶת חֲסִידָיו מִבְּלִי שֶׁיִּצְעֲקוּ אֵלָיו, לָזֶה אָמַר וַיִּזְכֹּר וְגוֹ׳ וְאַחַר כָּךְ וַיִּשְׁמַע וְגוֹ׳, לוֹמַר שֶׁקּוֹדֶם שֶׁהִתְפַּלְּלָה עָלָה זִכְרוֹנָהּ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ:

הָסֵר מִשָּׁם וְגוֹ׳. מִדְּבָרָיו מוּכָח כִּי לֹא יִהְיֶה לְחֶלְקוֹ אֶלָּא נְקֻדִּים וּטְלוּאִים בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים, אֲבָל עֲקֻדִּים אֵינָם לְחֶלְקוֹ, וּמִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּסָמוּךְ מַשְׁמַע שֶׁלָּקַח גַּם הָעֲקֻדִּים:

וְנִרְאֶה כִּי יַעֲקֹב בִּתְנָאוֹ לֹא רָצָה שֶׁיִּטּוֹל בְּחֶלְקוֹ עֲקֻדִּים. וְטַעֲמוֹ הוּא כִּי אִם יִקַּח גַּם הָעֲקֻדִּים יִצְטָרֵךְ לַהֲסִירוֹ גַּם כֵּן מִצֹּאן לָבָן, וּמֵעַתָּה אֵין סִימַן הַלֹּבֶן בְּכָל הַצֹּאן לְיַחְמֵנָּה הַצֹּאן אֵלָיו וַהֲרֵי הוּא יָגֵעַ לָרִיק, כִּי לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לְרַמּוֹת לָבָן בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, וְחָשַׁב שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הֶעָקוֹד יִמָּצֵא שֶׁיֶּחֱמוּ הַצֹּאן לָלֶדֶת גַּם כֵּן הַנָּקוֹד וְהַטָּלוּא שֶׁהוּא לוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ. וּכְמוֹ כֵן תִּמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית ל:מ) ״וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקוֹד״ וְהָיוּ יוֹלְדוֹת נְקֻדִּים וּטְלוּאִים וְהַחוּם שֶׁיֶּחֱמוּ אֶל הַנִּמּוּר, וְהָרַמַּאי לָבָן נִתְחַכֵּם לְדַעַת זוֹ וְנָטַל הַכֹּל עָקוֹד נָקוֹד וְטָלוּא, עוֹד נִתְחַכֵּם וְהֵסִיר כָּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ, תִּפַּחְנָה עַצְמוֹתָיו כִּי לֹא כֵן הָיָה הַתְּנַאי, שֶׁאִם כֵּן מִנַּיִן יֵצְאוּ עָקוֹד אוֹ נָקוֹד אוֹ טָלוּא, וּמֵעַתָּה פָּקַע שְׂכָרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. מִטַּעַם זֶה נִתְחַכֵּם יַעֲקֹב לָקַחַת שְׂכַר טָרְחוֹ וַיַּצֵּג הַמַּקְלוֹת וְלָקַח לְעַצְמוֹ גַּם הָעֲקֻדִּים, כִּי מִמַּה שֶׁהֱסִירָם לָבָן גִּלָּה דַעְתּוֹ כִּי בְּאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב, וְהוּא אָמְרוֹ (בראשית ל:לט) ״וַתֵּלַדְנָה הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלוּאִים״ וְכָל שְׁלֹשֶׁת הַמִּינִים בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְעַל לָבָן נֶאֱמַר (משלי ה:כב) ״וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ״.

פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד. טַעַם שֶׁלֹּא אָמַר ״אֶל נָקֹד״ אוֹ ״אֶל טָלוּא״, אוּלַי כִּי יוֹתֵר יֶחֱמוּ הַצֹּאן אֶל מִין זֶה מֵהַב׳ אֲחֵרִים.

וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן בָּזֶה כְּדֵי שֶׁתָּמִיד לֹא יִהְיוּ הַצֹּאן מִסְתַּכְּלִין אֶלָּא בְּאוֹתָן מִינִים וְלֹא בִּשְׁאָר מִינִים, שֶׁבָּזֶה לֹא יֵלְדוּ כְּלָל כִּי אִם מֵאוֹתוֹ הַמִּין, שֶׁאִם לֹא כֵן יִצְטָרֵךְ יַעֲקֹב לָתֵת מִצֹּאנוֹ לְלָבָן כְּשֶׁתֵּלַדְנָה מִין שֶׁאֵינוֹ עָקֹד וְטָלוּא וְכוּ׳:

וְהָיָה בְּכָל יַחֵם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה יַעֲשֶׂה יַעֲקֹב כָּכָה? בִּשְׁלָמָא מַה שֶׁעָשָׂה בַּתְּחִלָּה בְּהַצָּגַת הַמַּקְלוֹת הָיָה לְצַד הַהֶכְרֵחַ, שֶׁזּוּלַת זֶה הָיָה יָגֵעַ לָרִיק כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. לֹא כֵן אַחַר שֶׁהָיוּ בַּצֹּאן עֲקֻדִּים וּנְקֻדִּים וְגוֹ׳, לֹא הָיָה לוֹ לִטּוֹל הוּא הַמְקֻשָּׁרוֹת וְכוּ׳, שֶׁנִּמְצָא כְּפִי זֶה הוּא נוֹטֵל יוֹתֵר מֵחֲצִי רֶוַח, וְאֵינוֹ מִן הַדִּין, שֶׁכָּל שֶׁלֹּא הִתְנָה עִם בַּעַל הַצֹּאן, מִן הַסְּתָם אֵין לָרוֹעֶה לִטּוֹל אֶלָּא שְׁלִישׁ הָרֶוַח, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק (בראשית כט:טו) ״הֲכִי אָחִי אַתָּה״, וְכָאן אֵין לְיַעֲקֹב לְהַצִּיל מֵהָרַמַּאי אֶלָּא דָּבָר שֶׁנּוֹגֵעַ לוֹ בַּדִּין מִן הַסְּתָם, וְרוֹאַנִי כִּי נוֹטֵל יוֹתֵר מֵחֲצִי.

וְאוּלַי כִּי צֹאן הַמְקֻשָּׁרוֹת לֹא הָיוּ יוֹלְדוֹת הַכֹּל עֲקֻדִּים וְגוֹ׳, אֶלָּא עַל הָרוֹב, וְהָיָה לָבָן נוֹטֵל חֵלֶק אֶחָד בַּמְקֻשָּׁרוֹת וְכָל חֵלֶק הָעֲטוּפִים, וְהָיָה מַגִּיעַ לְחֶלְקוֹ שְׁנֵי שְׁלִישִׁים. וַהֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב״, פֵּרוּשׁ רוֹב הַקְּשׁוּרִים, אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַצִּיל שְׁאָר גְּזֵלוֹת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לוֹ.